מקוננת בי התשוקה,
ערומה כלבושה,
קוטפת מפרחי הגן הקסומים,
מדברת לצבעים העוטרים את ראשם,
חושבת על השפה שלנו,
עיטורים של תנועות מפנטזיות מוכרות,
רעידות הנפש בפיזיות עצומה.
ליקוק הקרח הפך לקיץ,
קיץ בו ידענו את האמת,
ידענו לסלוח לעצמנו על החום שהפשיר כאב,
הכאב היה מאושר,
והחיוך שנמרך בשפתיים חושניות
המלקקות מה שנשאר.
ציפינו להתאחד, היה דיי רגוע,
מבטי הים חפצו בעייני,
הטילו בי את הספק של אהבה מיידית,
והחול, החול סחף אותי איתו,
לאן שהכל הולך בסוף,
ללא נודע.
אז זרמתי, זרמתי עם זרם של דימיונות,
זרם של נהר שהוביל אותי אליך,
חיבקת אותי, נישקת אותי - אבל לא אהבת. |