כל פעם זה ככה
זה מתחיל זה לא נגמר
אין לזה סוף,
מה שעצוב זה שגם לא היתה התחלה...
אני מאלה שמסתבכים, מאלה שצריכים תשובות שלא יוכלו לקבל.
אני פונה לכל אחד, פונה לכל אחד ובסוף נשארת לבד.
או שכבר מההתחלה?
שאלות והרבה, אני אוגרת אותן.
יש לי גם ספר לתשובות - רק שהוא ריק.
או עם דפים קרועים, כדי לא לזכור, כדי להכחיש.
היו כתובות כאן עוד לפחות 10 שורות,
שאת כולן מחקתי מבלי להניד עפעף...
מחקתי כי זה מסטיק,
מחקתי כי זה לא טוב.
מחקתי כי זה מבלבל ורע לעיניים,
רע ללב
רע לנשמה
ורע לנשמה עושה לי רע לגוף.
מבולבלים?
חושבים "מה לעזאזל רוצה היא מחייה?"
או... "מחיינו אנו...?!"
זו התחושה שלי.
כי כל פעם זה ככה
זה מתחיל זה לא נגמר,
אין לזה סוף,
ומה שעצוב זה שמעולם לא היתה התחלה.
אבל זו התחושה שלי,
הבילבול והסערה, השאלות בלי התשובות.
אם אתם קוראים ותוהים, או לפחות טיפה מבולבלים
אז הצלחתי.
לפחות פעם אחת בחיי.