מוקפת בשדים ובאורות מסנוורים
והעיניים עייפות, ריקות.
מוקפת אנשים, בכלל לא מוכרים
ושכחת כבר בכלל איך לבכות.

כלום לא מוכר וכלום לא עצוב,
על שמחה אין כבר מה לדבר
לא יודעת יותר מה טפל, מה חשוב
רק זוכרת שאסור לספר.

מנסה כבר לברוח, מנסה רק לשכוח,
מנסה את הכל לסדר
לא יוצאת אף מילה, רק נכנס שוב הרעל
שאותך יהרוג ומהר.

כלואה בגופך, מקיאה כל הזמן
לא טוב לך יותר בו לחיות
כבר הכל מטושטש וכלום לא מובן
לא יודעת למה לצפות.

מוקפת בשדים ובאורות מסנוורים
והעיניים עייפות, ריקות.
מרחיקה את כולם, לא צריכה חברים
רק הסם עוד עוזר לך "להיות".


http://stage.co.il/Stories/326422