היא הסתתרה מאחורי מעטפת עשן שהוציאה מפיה, דבר שנעשה שיגרה
באהובה שלי, במקום לדבר הייתה מוציאה עוד סיגריה מהקופסה
הכחולה שלה.אבל היום, כפי שהיא טענה, הכל השתבש אפילו במכולת
לא היה ווינסטון לייט אז היא נאלצה להסתפק בלאקי סוג סיגריה
שעשנה במשך שנה וחצי מחייה הקצרים.
היא סיימה את הסיגריה והדליקה עוד אחת, כאילו לא יכלה בלי עשן
שיוצא מהפה בצל הזה שנקרא החיים שלה, והיא באמת הסתתרה, מסתבר
שהסתתרה כ"כ טוב שכששלושה ילדים הלכו לידה אפילו לא ראו אותה
היא דווקא שמחה שהם המשיכו ללכת  לא היה לה כוח הערב לשטויות
של הערסים הקטנים האלה שמתפתחים בארץ,  ואז הם הגיעו זאת
שמתיימרת להיות החברה הכי טובה שלה וחבר שלה, הם כבר חודשים
ביחד, חודשים שהיא מרגישה לבד מן ריקנות כזאת של הבטחה שהופרה.
ומי כמוני יודע שבשנה וחצי האחרונות הופרו כל-כך הרבה הבטחות
שנאמרו לה, במיוחד כשאמרו לה " אני תמיד אהיה שם בשבילך, באמת
את תראי אני מבטיח" ואז הם היו נעלמים כמו נמלים הבורחות
ומסתתרות כשמישהו מתקרב יותר מידי.
היא בנתה חומה ורק אני יכולתי לפרוץ אותה, אפילו היא עצמה לא
ידעה שהשאירה פתח במיוחד בשבילי. הייתי החבר הכי טוב שלה
בארבעת השנים האחרונות, ותאמת היה לי כיף איתה ולא רציתי
לעזוב, היא ניסתה לסלק אותי בבכי, בכדורים בסכין אבל שום דבר
לא עזר, אני תמיד חזרתי מנסה להרוס עוד ועוד מנסה להשמיד.
יום אחד היא קלטה שזה מה שאני עושה ורשמה את הכל במילים על
החבר הכי טוב שלה - הדיכאון. היא בטח תחשוב שאם אני אהיה כתוב
אז אני אעלם ואעזוב אותה בעצם מי יודע, אולי אני ארחם עליה כמו
אחרים.