לפעמים נמצאת בחדר מלא-אנשים
מחפשת פינה שקטה בצד
ולמרות שהכל מלא וצפוף
עדיין מרגישה לבד

בפעמים אחרות מביטה למעלה
יום שטוף-שמש ונאה
משפילה מבט אל תוך סערה
ואני לא-מוכנה ככל הנראה

ולעיתים הולכת לים
גל נוסטלגיה בלע את השקיעה
ירח משתקף נראה מרחוק
אזיל עבורו עוד דמעה

אז אני פורשת כנפיים
ובורחת למקומי המוגן
וכשפותחת עיניים
אני עדיין כאן

לפעמים הולכת לבד במדבר
מחפשת לי נווה
שם בלילה יותר מדי קר
כלום אותי לא מרווה

בפעמים אחרות הזמן עוצר מלכת
משתהה ויודעת שלא אאחר
אני היחידה שיכולה לזוז
אך לא נשאר עם מי לדבר

ולעיתים כולם זזים קדימה
ורק אני תקועה מאחור
רוצה לצעוק ששכחו אותי כאן
לבד בחושך, מחוץ לאור

אז אני פורשת כנפיים
ובורחת למקומי המוגן
וכשפותחת עיניים
אני עדיין כאן