יודעת את חלמתי חלום
בנייני כסף עטופים מעטה שלג
אנשים במטריות מאיצים בדרך
ואנחנו נטמעים, בערך
מחויכים, חיים משולבי ידיים
גם עד סוף הכביש
גם בחשכת בית

ואנשים נושאים חבילות עמוסות
שמביטים כמו היינו רכב תקוע
וגשם יורד על צחוק עינייך
מקפיא פיסת אור שנהב חשוף
ואני דוחף אותך משפת המדרכה וצוחק

יודעת את חלמתי חלום
אבא משופם שנחרט בדמיון
נועץ בי מבט איום
ואני קופא במקום

שליחו של הדרקון בא היום
ולרגע פחדתי שמשהו רע עומד לקרות

ושוב אני שולף חרב מנדן
אביר ההזיה מקיץ משיגיונותיו
ומתנפל עיוור
בשביל להסתער
להגן על אהבה ועל אושר

יודעת את חלמתי חלום
שאני מתעורר ואינך כאן פתאום
לא בלב לא בראש לא בידיים לא עוד
התעוררתי שטוף זיעה, לא היה ולא נברא

וזה הרגיש כמו ריק אחד גדול
מחנק עיקש עומד בגרון
ואין טעם להתעורר היום
ואין... למה... לצפות... עוד

ואז בין רגע זה מתפורר
בונור וקיה והזמן עוצר
דמעה עוצרת בדרכה לאדמה
ואין צללים בממלכה
רק חיוכים ושמחה

ואנחנו הולכים שלובי זרוע
בממלכה שאין בה רוע
רק אדישות כללית ולא הרסנית
ושיטפון בלתי פוסק

יודעת את חלום אני חולם
כבר זמן מה מהלך בעיניים עצומות
ומסרב להתעורר


אחיזת קרני השמש מסנוורת מהפנטת
ובאמבט בדולח אני טובל
מעבר לתכלת הזהב
גם את שם לצידי