האלי נאלצה ממש להלחם עם שומריו של סומאר כדי שיתן לה ללכת
לבדה. הפעם היא החליטה שהיא חוצה את הארץ, לצד השני ממדבר
אורנוך היא תעבוד דרך הג'ונגלים של קירג'יסטן, והיא הייתה חכמה
מספיק כדי לא לספר למלך את מהלך מסעה הצפוי: היא ישבה בארמונו
והתוודעה אליו עד מאוד, והיא גילתה שהיא מתאהבת בו יותר ויותר
כול יום שעובר אבל היא לא שכחה שהיא תוך כמה ימים תצא מן
הארמון שוב אל המדבריות של אורנוך ואל הג'ונגלים "המקוללים"
כפי שסומאר נהג לכנות אותם.

האלי נשאה את שאריות הספרים שנותרו לה, ושמה אותם על הקרון שלה
לאחר ששופץ ונוקה מיסודו, והיא עלתה על העגלה עם סוסים אצילים
שהורבו בחלק אחר של ממלכת סומאר, ויצאה לדרכה, היא עברה את
מדבריות אורנוך ואת צללי המוות והשדים שחיכו לה שם, והגיעה
לגבול המדבריות, שם עברה לג'ונגלים של קיר'ג'יסטן, היא לא
דמיינה בכלל ששם יהיה לה קשה יותר לעבור מאשר במדבר, היה שם לח
מאוד וסחלבים פרסו את פרחיים העצומים עם ריח בושם כה עז עד
שהבאיש, היא נסעה במשך 4 לילות וימים וחשבה שהיא תמות שם
במדבר, ולמרות שהיו שם מים ופירות לרוב, הסכנה המוסתרת הייתה
שם.

היא קראה על הג'ונגל, יער העד שהמלכה שחרזדה יצרה בכשפיה, עם
הפרחים האהובים שלה והנחשים. נחשים ארוכים אדומים ומבריקים
שמכילים בשיניהם ארס שגורם לעצמות להפוך לאבן והדם לאש, הרעלים
החזקים ביותר שהמלכה המכשפה הצליחה לרחוק במעבדתה, אך האלי
הניחה שאם היא בחיים אז כנראה שהינה רצוייה בממלכת אוננאן,
שהיא משכנה של שחרזדה.

ביום החמישי היא ראתה רק יער עבות וניצנוץ קל בין עצים, היא
חישבה שזו רק מאור היום משחק עם מחשבותיה אך ברגע שהגיעה לשם
היא נעצרה. היא ראתה. קיר דק עד מאוד עשוי בדולח לנצנץ באור
הבוקר, ובקיר שער גדול עשוי מלאכת מחשבת שהראה את סמל המטה
השוט והירח, זוהי הייתה ממלכת שחרזדה, זוהי הייתה אוננאן.
השער נפתח למגע האלי, והיא נכנסה פנימה, מבחוץ מה שהיא ראתה
כג'ונגל נראה מבפנים כשונה עד מאוד. שביל עשוי אבן כחולה עם
שביבי זהב שהביא אותה למבנה מוזר, זהוי הייתה בועת קריסטל
ענקית, עם ארבע מגדלי קריסטל מסביבה והיא נכנסה לבואה באורח
פלא ללא ניסיון למצוא פתח.

נערה שקטה קיבלה את האלי והביא אותה לאולם המלכה. האולם היה
פנוי  ורק מעט מנגיה עדינה מלירה נשמעה שם על ידי משרת שיש
סמוך לכס המלכה. המלכה עמה הייתה רזה חיוורת, וישבה על כס
קוורץ טיבעי שזנרה כאלפי פיגיונות קריסטל מלוטשים שזהר באור
הקשת בהגיעה לשם, המלכה הייתה עטויה בבגדי משי מוזהב ובד שחור
ושקוף כיסה את שיערה, אבל הראה את עניה, המלכה הייתה מלאת אבני
אופל זורחות שנראו כמו עיניה, ופניה היו צעירים אבל אי אפשר
היה לאמוד את גילה, ואי אפשר היה לעמוד את יופיה, היא לא הייתה
יפה אך אי אפשר היה לומר שהיא הייתה מכוערת.

המלכה פתחה את פיה וקול צלול מילה את החדר:
"מוכרי ספרים תמיד רצויים בעירי" פתחה ואמרה,
"למעשה את לא סתם מוכרת ספרים, עתיד גדול לפנייך יקירתי,"
"כן הוד מעלתך" אמרה האלי
"אל תקראי לי כך אמרה המלכה, בואי לחדרי , אני בטוחה שתמצאי
בספרי עיניין"

האלי נכנסה לחדר מלא ספרים מאורגנים בספרייה מעוגלת, היא לא
יכלה למצוא יותר מילים לתאר כמה חלמה היא על אוצר הידע שתשיג
בממלכה זו, ועתה המלכה בעצמה הודיעה לה שתוכל לקרוא ולהוותר שם
כמה שתחפוץ, והמלכה עצמה פתחה בשיח עימה, מסתבר שהיה להן עניין
משותף באותם נושאים, והמלכה בכלל לא רצתה ללמוד את האמניות
המאגיות עד שהמלך עצמו פתח במלחמה עליה.

המלכה הראתה לה את הגנים הארכיבים וכל הידע שהיה בשרות האלי
ועוד החברה הכי טובה שאי פעם פגשה בחייה היו לרשותה, אבל אהבתה
הייתה נתונה לסומאר.

יום אחד בטיול בגן הסחלבים המלכותי, בבועה נפרדת, הלאי אמרה
"שחרזדה, אני אהובת את המקום הזה ואותך עד מאוד, אך עלי לקיים
הבטחה: אני רוצה שתתני לי לשלוח איגרת למרחוק ועליך לבוא עימי
למקום מסויים"
שחרזדה אמרה: "אם זהו רצונך אלך אך לזמן קצר בלבד".

האלי שלחה איגרת לסומאר, שקובעת להפגש במעגל האבנים העתיק בין
הג'ונגלים של קרג'יסטאן לבין מדבריות אונוך, טונדרה ירוקה
ונעימה לשם היא תיקח עימה את המלכה שחרזדה.

                                       סוף חלק ב'