"אני לא מאמינה יותר לשום דבר שיוצא מהפה שלך. את זונה
ומטומטמת"
פעם זה היה כואב. הייתי יכולה לבכות לילה שלם בגלל כזה משפט.
פעם היה לי אכפת אם קראו לי זונה, או שקרנית.
פעם חתכתי בגללה, בגלל המילים שלה, פעמיים חתכתי בגללה.
פעם ביליתי לילה שלם בבית חולים אחרי שאיבדתי את ההכרה כי
בכיתי יותר מדי.

עכשיו אני ילדה גדולה, אני כבר מקבלת את זה שאולי אני באמת
כזאת.
קצת זונה, כי אני אוהבת חיבוקים מאנשים שאני אוהבת.
קצת לא אחראית, כי איחרתי להגיע הביתה ולא הודעתי כלום.
קצת חוצפנית, כי אם מרביצים לי אז אני מחזירה.
קצת שקרנית, כי לא יכולתי להגיד לה לאן אני הולכת.
אבל הכי הרבה, בת זונה.

אמא יקרה לי יקרה.