על סדין סאטן אדום היא שוכבת, ממתינה לו. נרות מסביב, הבית
הגדול - כולו להם.

- כואב.
- כאן?
- ימינה.
- פה?
- כן.

נשיקה.

- איה, איה. זו היד שלי.
- מצטער.
- אני אוהבת אותך.

נשיקה.

מוזיקה רומנטית ויין אדום, פרחים מסביב למיטה. האור עמום, וריח
קטורת באוויר.
הכל יפה כל כך ושקט כל כך.

- את רטובה.

נשיקה.

- ואתה מלא חול.
- זה באשמתך. את מתגלגלת על השק"ש.
- צודק.

נשיקה.

הוא מגיע ומחזיק אותה בזרועותיו. גופה הצנום נכנע למגעו. הוא
סוקר את גופה העירום בשתיקה. הוא מלטף את גופה. חודר אליה בבת
אחת, והיא סמוקה כולה.

- זה כואב.
- אני מצטער. לעצור?
- לא. אבל לאט.

נשיקה.

הוא שותק וממשיך בשלו, והיא סמוקה, נרגשת. בהבעה קפואה הוא
ממשיך, נושק לה מדי פעם וממשיך, עיניו מקובעות על נקודה בקיר.

- אני אוהב אותך.
- אני יודעת.

נשיקה.

- תמשיך.
- זה נעים?
- כן.

אנחה.

- שלום, גברת פיטמה.
- היי! תתעסק עם מישהו בגודל שלך!
- טוב.

בשתיקה הוא מרים מכנסיו ומכפתר את חולצתו. רעש הרוכסן גורם לה
לפקוח עין אחת, והיא חוזרת לעצום אותה.
שבה לאותה אהבה על החוף וחולמת שאולי היא תשוב.
כי גם לזונה זקנה מגיעה אהבה.

נשיקה.