כששכבנו שם על הדשא בלילה, הכל היה מותר. הראש שלי מונח על
הברכיים שלו, הוא משחק לי בשיער ושנינו מביטים בשמיים. אף פעם
לא היינו לבד שם. גם כשהוא לא היה שם, היינו יחד, חברים בלב
ובנפש.
שוכחים מהיום, מאתמול וממחר. חיים במקום שאין לו זמן, שם על
הגבעה.
הדשא הלח שמשאיר סימנים על הבגד, השמיים השחורים מלמעלה,
שנראים כאילו יבלעו אותנו עוד רגע, הרוח המקפיאה, אנחנו והירח.

אתה תמיד היית מדבר על פריז ורומא. חלמת לטייל שם, לגור שם
לתמיד. לא אהבת את זה כאן. אמרת שאתה נחנק, שהכל מחזיק אותך
במקום, ואתה ציפור שרוצה לעוף. אמרת שאתה רוצה להיות כוכב, כדי
לראות הכל מלמעלה.
חיפשנו כוכבים נופלים. אמרת לי שאם כוכב נופל, אז מישהו מת
ואנחנו תמיד ראינו כוכב אחד נופל. כוכב נופל, כוכב עולה - גלגל
החיים.
זוכר את הלילה ההוא? את הגשם של הכוכבים? יש אנשים שחשבו שזה
רומנטי, אנחנו אמרנו שזה עצוב.
תוהים מי האנשים האלה, איך זה קרה להם, למה אף אחד לא עוזר להם
והאם הכתובת הייתה על הקיר.
שנים שהכרנו אחד את השנייה, שנים ששכבנו על הדשא, שם על
הגבעה.
שנים שידענו, ממש בבירור, שאנחנו חברים הכי טובים, שאתה תהיה
בחתונה שלי ואני בשלך, שנהיה שם ברגעים הכי קשים והכי שמחים,
שאתה תעזור לי אחרי שאני אתגרש שבע פעמים, שאני אהיה שם בשבילך
כשתמצא את האחת ויהיו לכם ילדים. כל לילה עתיד אחר, כל לילה
הבטחה שנישאר לנצח.
אחרי שנסעת עליתי על הגבעה לבד. בפעם הראשונה הייתי באמת לבד.
מרחק של יבשות וימים הפריד אותנו, כבר לא היית איתי.
שכבתי שם על הדשא, מביטה בכוכבים, רואה את השמיים שחורים שכמו
תמיד, נראים כאילו הם רוצים לבלוע אותי אליהם, אבל אף פעם לא
באמת עושים את זה.
שכבתי על הדשא, תוהה אם אתה זוכר את כל זה, אם הכוכבים בפריז
הם אותם כוכבים, אם אתה אוהב את זה שם.
אתה יודע, אני זאת שאמרתי לאמא שלך שככה צריך. אמרתי לה שתמיד
רצית לגור שם, שרצית להיות הכוכב שם. היא הסכימה.
ואתה שם עכשיו, הכוכב של העיר, הכוכב הנופל שיגרום לכמה זוגות
לחשוב על דברים רומנטיים ולהביע משאלה.