אמצע הלילה. אתה במיטה עכשיו, ואני פה, במטבח, כותבת לך. אני
יושבת פה כבר שעתיים וחצי, מאז הלכת לישון. שלוש שעות מאז
הבשורה. ואני פשוט לא יודעת מה להגיד. הדבר היחיד שיש לי בראש
זה השיר שהתנגן כשנכנסת הביתה. Bittersweet, של הלהקה שאני ממש
אוהבת ואתה ממש לא, Within Temptation. אף פעם לא הבנתי למה
אתה לא אוהב אותם. אף פעם לא הסכמת להקשיב. השיר היחד שעוד
סבלת, שאיכשהו אהבת, היה Bittersweet.  ועכשיו אני יושבת פה,
מהרהרת בשיר, ותוהה. מה אם כן היה לי משהו חשוב להגיד לך? משהו
שהיה משנה הכל?

                                 If I tell you
                              Will you listen?
                               Will you stay?
                        Will you be here forever?
                              Never go away?

ושוב, אני שואלת שאלות שלא יענו. משום מה זה תמיד כך איתך. אני
רק רוצה שתדע שאני לא מאשימה את עצמי, ואני לא חושבת שהברחתי
אותך. זאת הייתה החלטה שלך, ושלך בלבד. ועם זאת, אני לא יכולה
שלא לתהות, איך הגענו למצב הזה.

                Never thought things would change

היה לנו טוב ביחד! למה אתה לא מסוגל להבין את זה? למה לחפש
במקום אחר? ולמה לא לתת לי ליהנות מהספק שאולי אני טועה? למה
להיות רגיש ואכפתי ודואג, ולבוא ולספר לי? למה לא להוליך אותי
קילומטר נוסף בעיניים מכוסות? ואז לרגע קטן אני נשברת, כשאתה
עומד שם, נדמה אבוד יותר ממני, ואני על סף לקרוא אליך ולרוץ
אליך ולהתחנן.

                                Hold me tight
                          Please don't say again
                           That you have to go

אתה לא חייב כלום. גם לא לי... ואני מתעשתת. ואתה לא רואה את
הסערות שבי. סערת רגשות אחת נגדך, וסערת רגשות אחת נגד סערת
רגשות אחרת. אבל כלפי חוץ הכל שקט. אני לא אתן לך לראות כמה
פגעת בי. כמה נפגעתי. כי זה לא ישנה דבר ממילא.

                              A bitter thought
                                  I had it all
                             But I just let it go

אבל מה עוד יכלתי לעשות? לא רצית להישאר. לא הכרחתי אותך.
ואולי אני אצטער על זה, אבל לפחות אני יודעת שזה הדבר הנכון
לעשות. לא להכריח אותך, ולא, להיות נושאת האשמה עוד כמה שנים
מעכשיו כשתבין שהיית צריך לעזוב. כי אתה החלטת, ושום דבר לא
ישנה את זה. אם יש משהו שלמדתי בארבע השנים האחרונות, זה זה.
כמעט סוף הלילה, אתה עוד ישן, כל כך שליו, שזה לא יאמן. שקט
ממש כמו אחרי הטלת הפצצה. ובאמת, מה עוד היה לך להגיד?

                            Hold your silence
                               It's so violent
                             Since your gone

נכון, טכנית עוד לא עזבת, אבל אתה כבר לא כאן. מסתבר שאתה לא
כאן כבר שבועות. חודש וארבעה שבועות בדיוק. תמיד הקפדת על
הפרטים הקטנים. ואולי לא היית הראשון, אבל היית הראשון שקיבל
הכל. ואם תרצה או לא, אפילו אם אני ארצה או לא, הלב לא יכול
להיפרד. בטח לא כל כך מהר.

                All my thoughts are with you forever
                Until the day we'll be back together

אני יודעת שתחזור. אני מקווה שתחזור. אני רוצה שתחזור. אני לא
רוצה שתלך. היית הכל, מה שמשאיר אותי עכשיו עם כלום. ואני
יודעת שאני אתגבר, כי אני חזקה, תמיד אמרת לי. אבל אני לא רוצה
לנסות. לא לנצח.

                         I will be waiting for you

הלב פועל ללא פקודה, ושום פקודה לא תגרום לו לפעול אחרת. ואני
לא מנסה לגרום לך לרגשות אשם. אבל כואב לי, וכל מה שרציתי
להגיד לך, לצעוק עליך, הכל יושב פה בפנים, איפה שאתה לא יכול
לראות או לשמוע או להרגיש. הייתי צריכה לספר לך.

                              If I had told you
                        You would have listened

ותפילה קטנה חומקת.

                             You had stayed
                       You would be here forever
                           Never went away

והמציאות מכה.

                  It would never have been the same
                                All our time
                         Would have been in vain
                          Cause you had to go

ואתה יודע מה? אולי זה הכל לטובה. אולי אנחנו לא נועדנו להיות
ביחד. אולי זה הכל קרה כדי שאוכל להעריך את מה שיבוא. אולי אני
אמצא משהו טוב יותר, ועוד ארבעים שנה אזכר ברגע הזה כבנוסטלגיה
חמימה בלב...

                          The sweetest thought
                                  I had it al
                         Cause I did let you go

אם כי כרגע מאוד קשה לי להאמין בזה. זאת אכן מחשבה שמחה ויפה,
אבל קשה לי לדמיין את זה עכשיו. אבל אני יושבת פה, ליד השולחן
במטבח, איפה שכל בוקר אתה שותה קפה ואני שותה תה, ומחפשת את
המילים לפרידה הכפויה הזו. ואני לא יודעת אם אני מוצאת אותן.
אני תופסת את עצמי יושבת ובוהה בחלל, ונזכרת ברגעים יפים שהיו
לנו. זה אולי לא נראה ככה, אבל כבר עברה שעה וחצי בערך מאז
התחלתי לכתוב לך. אני חושבת שהשלמתי עם זה. ואני חושבת שזה יכל
להיגמר הרבה יותר גרוע. ואני מסכימה שהיית יכול להיות הרבה
יותר מניאק. ובגלל זה אני יודעת שאני אהיה בסדר. כי אין סיבה
שאני לא אהיה. ואני לוקחת איתי מזכרות יפות.

                              All our moments
                               Keep me warm
                             When you're gone

עד שתקרא את המכתב, אני כבר לא אהיה פה. עם המזכרות והזיכרונות
לקחתי גם מזוודה  ובגדים, ואתה יכול לחפש בארון. אני לא משקרת.
אמרת שתעזוב בבוקר. לא יכלתי להיות כאן כשזה קורה. להקדים
תרופה למכה, טיפול מונע עדיף על מרפא, אז אני עוזבת לפני שאתה
עוזב אותי. ולא, זאת לא נקמה. זה מעשה מתוך חולשה, כדי שאוכל
להחלים כמו שצריך. אוהבת אותך, עוזבת אותך. זה לא קשה כמו
שחשבתי. אם אתה יכול, אני יכולה, הא? זה הרבה יותר קשה ממה
שחשבתי. אני לא יודעת אם הטעם המר בפה זה בגלל ארוחת הערב
הנוראית שבישלת, או כי עצוב לי. אני מניחה ששילוב של השניים
תהיה תשובה הוגנת. אל תבשל לה, אם אתה רוצה שהיא תישאר...
אני לא יודעת איך לסיים. הדף נגמר והכתב מתעקם. אבל אני אסיים
עכשיו, לפני שאני אתחיל לבכות, כי אז לעולם לא אוכל לעבור את
סף הדלת. תזכור אותי לחיוב ובחיבה אם וכאשר זה יקרה. אני אוהבת
אותך.

                All my thoughts are with you forever
                Until the day we'll be back together
                         I will be waiting for you
                                                           
             
                                                           
              דלית.