כשהייתי צעיר אני חשבתי
שלהרוג או לההרג
זו דרך האלים,
זה המשחק.

כבול בשלשלאות לגורלי.
חובר למעטים ומשקיט את הספק.
סוחט לאט שוב את ההדק,
לא נושם ומתנתק.

הסימנים דיברו אליי,
הרחשים והתנועות,
המעטים שנמלטו,
מטהורי הכוונות.

ואלי המלחמה שוב מרוצים,
מתכסיסי משחק ודם,
ואנשים שוב זועקים,
היכן אתה אלי - קולך נדם.

לא ידעתי עוד אחרת,
ולא היה אכפת לי מדבר,
עד שפגשתי בך, זוהרת,
אל מול שקיעה שבמדבר.

את, את ליבי שטפת בשלג,
במי תהום זכים הטבלת,
והיית לעיר מקלט,
לחייל ולנבל.

מביט עליי מתוך עיניך,
איני גיבור או גנרל,
מכונת פלדה ואש,
באור אהבתך נכבל.

ואלי המלחמה שוב מרוצים,
מתכסיסי משחק ודם,
ואנשים שוב זועקים,
היכן אתה אלי - קולך נדם.

הסימנים שברקיע,
הכוכבים ששם מעל,
במעטים בהם אגע,
רק עבורם אני אפעל.

קרנות, כספים ומגביות,
אסיפות ומהומה.
לשבות את לב האנשים
כן, זה סודה של מלחמה.

הנח העט שוב מידיך,
אחוז בחרב בלי מורא.
אמור שלום לאהוביך,
ומעינה מחה דמעה.

ואלי המלחמה שוב מרוצים,
מתכסיסי משחק ודם,
ואנשים שוב זועקים,
היכן אתה, אלי - קולך נדם.

יש זמן לחיות וזמן למות
והאלים ידעו על מה.
אני הולך, אני אשוב,
כמו שקיעה לאפילה.

וכשאחזור, אחליף מדיי,
אלבש פשוט הדר מלכות.
אשוב להיות ככל אדם,
אשוב להיות שוב בן תמותה.

וכשאחזה בך במראה
משם יביט אלי הסוד.
בתוך אישון של להבה,
שוכנות רוחות המלחמה.

ואלי המלחמה שוב מרוצים,
מתכסיסי משחק ודם,
ואנשים שוב זועקים,
היכן אתה, אלי - קולך נדם.