משה אף פעם לא היה כמו כולם. הוא לא הצליח לתקשר טוב, או באופן
סביר אם אנשים, או נשים. יש אנשים שיוצרים קשר טוב עם כולם,
ישנם כאלה שיוצרים קשר טוב רק עם חלק מהאנשים. יש אפילו כאלה
שיוצרים קשר רק עם מחשבים, או עם אנשים דרך מחשבים. משה הצליח
לתקשר טוב עם מקררים. הוא ישב שעות מול המקרר שבביתו וניהל
שיחות נפש. הוא אהב את המקרר. הוא שכן לו במטבח כבר עשרים שנה
באותו מקום ולא הוציא הגה. אף פעם לא התלונן, או קילל אותו.
הוא היה המקרר האהוב עליו. היו לו כמובן נוספים, אבל הם היו
בסלון, באמבטיה ובחדר השינה והיו חדשים יותר.
יום אחד, שעה שעמד מול מקרר העופות הגדול בסופרמרקט החדש שנפתח
וסיפר לו רכילות על מקרר הגלידות, שמע אנשים מדברים פתאום על
עולם חדש ומוזר, שמלא בדברים מעניינים, האינטרנט. האנשים שמשום
מה החליטו לדגדג את המקרר ולהוציא ממנו עופות ולא לדבר אתו,
סיפרו אחד לשני על הדברים המופלאים ואיך בעזרת קו טלפון ניתן
לראות הכל.
משה החליט לנסות. הוא הזמין קו טלפון. הוא חיפש את החיבור
לטלפון, אך להפתעתו הוא לא מצא. הוא שאל את המקרר במטבח והוא
לא רצה לספר לו, הוא רץ ברחבי הבית ושאל את כל המקררים אבל אף
אחד לא רצה לענות. לבסוף הוא החליט לחבר את החוטים לרשת הברזל
מאחורי המקרר בחדר השינה. נשמע רעש מוזר, מעט צפצופים ושקט.
משה פתח את הדלת. הוא היה מאושר. בתוך המקרר היו צבעים, על
הדלת נראתה תמונה חיה של אקווריום. משה נטש את המקרר במטבח
ודיבר רוב הזמן עם המקרר בחדר השינה. באחד הימים החוטים מאחורי
המקרר נפלו, כאשר משה ניסה להיכנס למקרר ולהגיע לעולם החדש.
הוא ליטף את המקרר, וסיפר לו עד כמה הוא מצטער. הוא חיבר שוב
החוטים. נשמעו הצפצופים, אך הפעם לפני השקט נשמעו רעשים חזקים
מהמקרר והוא רעד. משה פחד לפתוח את הדלת, אך לבסוף פתח.
מתוך המקרר קפצה בחורה נאה כבת עשרים, ואמרה לו: "כבר חודשיים
אני מנסה ליצור אתך קשר. תגיד אתה לא בודק את תא הגבינה שלך?".
משה פתח את תא הגבינה של המקרר וממנו נפלו מאות פתקיות קטנות,
שעליהן היה כתוב: "צור קשר איתי" והכתובת
"קרשת.משה.פרטי.מטבח". משה היה מופתע:
-"את המקרר מהמטבח?!"
-"כן משה, זו אני. חשבתי שיש לך טעם, אבל לבגוד בי אתו, עם
המקרר הזה?"
-"מצטער, לא ידעתי שאת קיימת"
-"תצטער, תצטער אני עוזבת"
תוך יומיים המקרר במטבח שבק חיים, כי הנשמה שלו עזבה אותו.
מרוב צער זרק משה את כל המקררים, ביטל את קו הטלפון ויצא לחפש
את עצמו. בחנות לאלקטרוניקה, הוא ניסה לדבר עם המוכר אך המשיך
בשיחה עם המקרר, וכך גם בסופר, ואפילו במוסך. אז הוא נכנס
למרפאה, והתחיל לדבר עם מקרר התרופות הגדול והישן. פתאום באה
אליו האחות: "עזוב אותם, המקררים האלה, לא מדברים, ורוב הזמן
רק עושים את עצמם מקשיבים".
-"איך את יודעת?"
-"גם אני דיברתי אתם פעם. הכל התחיל כשהייתי בת שלוש..."
היא התחילה אז לדבר ומאז לא הפסיקה. היא לקחה את משה אתה
לדירתה, שהייתה ריקה לגמרי, והמשיכה לדבר. משה עדיין מנסה
לברוח אולי יוכל למצוא את השקט הקר שלו חזרה.