מנסה לנשום.
פעם זה היה הרבה יותר קל שאתה היית בסביבה, שיכולתי להתקשר
אליך גם עשרים פעמים ביום.
החבר הכי טוב, זה שמבין, אוהב, מקבל.
מנסה להרדם
אני עדין מקווה שאולי תתקשר, תוותר, תפסיק לכעוס.
תרדים אותי בקבלה שלך, האמונה שתמיד תקשיב לי ותאהב אותי
בדיוק כפי שאני.
רק אתה מכיר אותי.
אני הולכת לי לאט ברחוב, בימים מסוימים כל דבר יכול להזכיר לי
אותך.
אני מנסה לדמיין, איך אפשר לחיות בלי רגל או יד. או מה יותר
קשה?
בלעדייך...
תכעיס אותי בבגידה שלך, בשקרים בניצול. אבל אל תשאיר אותי
לבד.
שנתיים עברו ואין לי נחמה. רק זיכרון של חיבוק, של קירבה
ואהבה.
השקט שכל כך רציתי הורג אותי
החברים שכל כך רציתי משעממים אותי
הלב מחלים
העיניים יבשות
הרגליים עייפות
ואין לי אויר
אין לי אותך.
|
