את עדיין כאן. תני לי שנייה להתרווח. איזה ריח נפלא, כל כך
נעים לחזור ולמצוא אותך כאן. אני יודע שהבטחתי להתמיד. אני גם
יודע שתמיד הבטחתי להתמיד ועד היום כשלתי. אולי הפעם אלמד
מהנסיון ואצליח להזהר מהתלהבות של התחלה, מאותו ריגוש ראשוני.
אני יודע שרגשות אמיתיים, כאלה שאוכל להסתמך עליהם, יופיעו רק
בהמשך. אני יודע שנרגיש הרבה יותר נוח אחרי הפעמים הראשונות,
אבל אני חייב להודות שיש משהו משכר בתחושה הזו, בראשוניות. זה
לא רק זה.

בואי לפה, התכופפי. עשי כמוני. הצמידי את הראש לקרקע והקשיבי.
דהירה. נקישות הולכות ומתעצמות. סוסים? לא בדיוק. הקשיבי היטב.
את צודקת, זה הולך ומתקרב. בואי, הצמדי אליי. לא. לא בצד של
התהום, אנחנו עוד לא מוכנים להתקרב לשם. בואי. נרד מהשביל
ונטפס מעט על צלע ההר. הביטי לשם. רואה את ענן האבק. הוא
מתקרב. בואי נחכה.

ענן האבק התקרב וקולות הדהירה הלכו והתעצמו. זה לא שור. אל
תצחקי. זה לא שור. זה פר. נכון שהוא ענק אבל שור זה לא פר ענק.
שור זה פר מסורס מבוית לצורך עבודה חקלאית. הביטי היטב בפר הזה
שדוהר על השביל. הוא לא משאיר שום ספק. אין בו שום דבר שמזכיר
שור מסורס. זהו פר ענק מימדים.

הדהירות הלכו והתעצמו והפר נראה מרחוק כמו משאית קטנה שועטת על
השביל. שתי קרניים נוצצות, עיניים מצומצמות ממאמץ. רץ. דוהר
לעברנו. שנייה אחרי שחלף אותנו נבלם בקול גדול של אדמה מדרדרת.
בבלימה הותיר הפר לפניו תלולית אדמה.

אל תפחדי. הוא כבר רודף אחריי מהבוקר. מה הוא רוצה? אני חושב
שיש לו סיפור לספר. זוכרת שדיברתי על סיפורי הצבעים. אז הצבע
הראשון בקשת שלי הוא בורדו. מהרגע שחשבתי על סיפור בבורדו הוא
הופיע ומשעות הבוקר המוקדמות אינו מרפה. אל תבהלי מהנשיפות.
הוא מחכה לנו.

אל תפחדי. תני יד ונתקרב אליו, יש לו סיפור לספר.

אבל שנייה. יש לי וידוי קטן לפני הסיפור. זו הפעם הראשונה שאני
כותב בגוף שלישי. תמיד כתבתי בגוף ראשון כך שאין לי מושג מה
יקרה. את סקרנית. גם אני.

הצבע בורדו / חלק א'

צפירה מחרישת אוזניים ומיד אחריה השתררה דממה. דממה כבדת משקל,
שהזכירה לפרדו דממה של אלפי אנשים העוצרים את נשמתם. פרדו
העביר את אצבעותיו על הפנים, מעביר שני שבילים בנוזל חם ששטף
את עיניו. מסך של נוזל אדום כהה, העכיר את הראייה וצבע את
העולם בבורדו. זו לא הפעם הראשונה שזה קרה לו. הוא מיומן. תמיד
הצליח לצאת מהמצבים הקשים ביותר, אבל הפעם זה שונה. הפעם לא
ידע מה לעשות. רגליו נטעו במקומם וסרבו לנוע. הוא כבר היה במצב
הזה. לפני שנים רבות. אבל אז, ניצל בנס ואותה חוויה נווטה את
חייו למקום בו ניצב לפני חמש דקות. חמש דקות שנראות עתה כחיים
אחרים. גם הפעם, חייו לא יחזרו להיות כפי שהיו. הוא נזכר.

"פרדו. בוא. בוא מהר. אנחנו מאחרים", קרא חוויאר לפרדו. פרדו
כמעט נפל ממקומו כשחוויאר נכנס בדהרה, מטיח את הדלת הכבדה בקיר
העץ שמאחוריה. שנייה לפני שנכנס חוויאר, כמעט הצליח לפתור את
התרגיל המתעתע. עכשיו איבד את הריכוז וידע שייקח זמן רב עד
שיעלה מחדש על הדרך. מבטו נותר מהורהר. "מה אתה עושה שם? אנחנו
צריכים לזוז. עכשיו!", קרא לעברו חוויאר. "זוכר שיש לנו בחינה
מחרתיים", אמר פרדו כשהוא מצביע על חוברת התרגילים. "אתה כזה
חנון. אתה הורג אותי", הפטיר חוויאר בעודו מנגב בשרוול את
הזיעה שנגרה במורד צווארו. "תרגע. תנשום עמוק וספר מה קרה",
אמר פרדו.

חוויאר מזג לכוס של פרדו את שארית הלימונדה שהתחממה בכד וסיפר,
"בדרך הביתה מבית הספר פגשתי את ריקו. ראיתי אותו מתלחשש עם
טדי וכשהם ראו אותי מתקרב, טדי הסתלק בריצה. לא הייתי צריך
להפעיל הרבה כוח כדי להוציא מריקו את הסוד. אבא של טדי יצא
לעיר עם המשאית למכור את אגוזי הפקאן והשאיר בחווה את הטנדר.
טדי, ריקו, בניו וקרל מתכננים לנסוע עם הטנדר לחווה של גרקו
ולפלח כמה ארגזים של פירות. ריקו אמר שהם מתכננים למכור אותם
מחר בשוק בבלווטה. הם לא סיפרו לי כי הם חשבו שאתה תלשין
עליהם". "שאני אלשין?", קרא פרדו. "כן. זה בגלל הסיפור עם
הסוסה שבניו מצא לפני שנה, שסיפרת לאמא שלך". "אבל, לא ידעתי
שהיא לא שלו, אמרתי להם את זה.", פרס פרדו את ידיו לצדדים. "הם
לחוצים אבל, אחי, הם הולכים לעשות בוחטה ענקית ושכנעתי את ריקו
שיכניס גם אותנו". פרדו נראה מעט מבוהל, "אבל מה עם הבחינה?".
חוויאר חייך, "איזו בחינה בראש שלך? אנחנו הולכים לעשות פה מכה
שתסדר לנו את הקיץ. על מה אתה מדבר?"

למרות הרושם הראשוני, פרדו לא היה חנון. הוא לא פחד להצטרף.
הוא אפילו שמח על הרעיון, לצאת קצת החוצה להתאוור. אלוהים יודע
כמה קשה נלחם בתרגילים עד שנדמה היה לו שכל תרגיל שניצח, הוביל
לבור עמוק יותר. פרדו גם לא פחד מהוריו. אביו עזב את הכפר עוד
כשהיה ילד.

השכנים מספרים על אביו שהיה חלש אופי, הבטלן הם קוראים לו
בהחבא. הם אומרים שלא היה בו את מה שנדרש מחקלאי אמיתי. יום
אחד, כשפשוט לא יכל עוד, עזב אשה וילד ונסע לבלי שוב. פרדו שמע
את השכנים, תוהים בינם לבין עצמם, מה העירוני הזה בא לחפש בכפר
מלכתחילה. הוא שמע אותם מספרים שכבר מראש ידעו שהנישואים
החפוזים עם האם ההרה יסתיימו באסון.

אמו, קריסטי, בת כפר מלידה התאהבה באנריקו בשניה שראתה אותו.
הוא הגיע מעיר רחוקה ושכר בית קטן בשולי הכפר. במשך מספר
שבועות עורר גל שמועות באשר למעשיו. קריסטי וג'ינה השקיפו על
הזר מרחוק, קצת מעבר לגבעה. הזר עבד בחצר הבית, גזר בד לבן
לריבועים בגדלים שונים, ניסר עצים, בנה מסגרות והצמיד אליהן את
פיסות הבד. אנריקו היה גבוה ורזה, כמעט שברירי, שונה מכל
הגברים שקריסטי פגשה בתשע עשרה שנותיה. בניגוד לעצת חברתה, לא
הצליחה להגבר על ההתרגשות והסקרנות שהציפו אותה. אותו זר נראה
בעינייה כיצור מעולם אחר, תופעה שלא ראתה מימיה. היא התקרבה
לחצר, מקפצת ממסתור למסתור עד שמצאה נקודת תצפית קרובה מספיק.
משם ראתה כיצד הכין תערובות צבעים. כיצד כתש צמחים בקערה קטנה,
הוסיף לתערובת שמנים, טבל מכחול ומשך פסים ססגוניים על אחד
הבדים המתוחים. בנסיון לשפר נקודת תצפית, קריסטי מעדה והקול
הנפילה נשמע באוזניו של הזר. אנריקו הסתובב ופנה אל עבר מקור
הרעש. מאחורי הגדר מצא אותה, שכובה על האדמה עם עיניי איילה
ענקיות פקוחות לרווחה. הוא חייך חיוך חם והושיט יד להרימה.

מאותו רגע לא נפרדו עוד. בתחילה עזרה לו קריסטי בהכנות וכעבור
זמן קצר הפכה לדוגמנית המככבת בעשרות מציוריו. כשעזב אנריקו,
לקח עמו את רוב הציורים. מאחור נותר רק ציור אחד ענק, קריסטי
שוכבת בשדה מלא פרחי בר, מרימה יד מעל מצחה להצל על עינייה.
התמונה היתה תמונה בחדר הגדול ופרדו תעב אותה. מבחינתו היתה
עדות אילמת לסבל שהסב אביו לאימו, עת עזבם לבלי שוב.

"אני לא יכול לצאת. אמא יודעת שאני צריך ללמוד". על אף מימדי
גופו העצומים, שללא ספק, קיבל בתורשה ממשפחת אמו, חשה קריסטי
שבנה אינו עתיד להיות חקלאי. זו היתה תובנה קשה עבורה. לקריסטי
היו שתי אחיות. האחת, סנדרה, גדולה ממנה בחמש שנים, נשואה ולה
שתי בנות והשנייה, סילבי, צעירה ממנה בשנתיים, סגורה ומופנמת
ולא נראה שתנשא אי פעם אלמלא יתחולל נס. משפחת מורנו התאדרה
בשושלת ארוכה של חוואים ולהוריה אחת חוות החזירים הידועות
באזור. מיום הולדתו של פרדו בנה אביה, סבו של פרדו, תילי תלים
סביב עתידו של פרדו כיורש החווה.

למרות כל זאת, קריסטי ידעה שפרדו לא יגדל להיות חוואי. משהו
בעדינות של אביו, בברק שניצת בעיניו עת נתקל בדברים חדשים,
בסקרנות שגילה ובשאלות ששאל מהרגע שהחל לדבר, הובילו את קריסטי
למסקנה שפרדו לא יהיה מאושר בחווה. כבר אז החליטה שעתידו של
פרדו לצאת לעולם הגדול, לכבוש את מדריד או ברצלונה ואולי אף
להתפרסם בכל ספרד. קריסטי ידעה שהמפתח לשער החווה טמון
בלימודיו של פרדו ועל כן התעקשה שישקיע. פרדו השקיע בלימודיו
הרבה מעבר לנדרש מחבריו.

חוויאר הגביר את הלחץ ונשבע שאם לא יצטרף אליו זו תהא הפעם
האחרונה. הפעם האחרונה שהוא מזמין אותו. פרדו ידע שאמו תחזור
רק בשעות הערב המאוחרות. היתה זו תקופה עמוסה בחווה של סבו וכל
יד עובדת התקבלה בברכה. קריסטי עבדה שעות ארוכות בחווה,  ניסתה
לכפר בכך על מחשבותיה. פרדו שלה לא יישאר כאן עוד זמן רב. לא
יהיה יורש לחווה.

"טוב, חכה לי פה. אני רק מחליף בגדים ונצא". נכנע פרדו. חוויאר
תפס שלושה אפרסקים ולהטט ביניהם באוויר, "תעשה את זה מהר. הם
לא יחכו לנו הרבה".

המשך בוא יבוא...