טיילתי ביער לפניי זמן קצר, כדי לקבל קצת חופש, חפש מהעיר,
מהעשן, ומההמון הרועש.
אני לא אוהב את העיר, בכלל, אף עיר, אני לא אוהב ערים, את
הבניינים הגדולים והבטון הענק שמחליף את כל הירוק והכחול באפור
ושחור.
כשהגעתי ליער ראיתי שלמעשה חלק גדול ממנו נעלם, החלק שבו
טיילתי תמיד עם האנשים האהובים עליי ביותר, נעלם. הוא הפל
לערימת אבנים חצובות, וכל העצים שכבו מתים בצידי הדרך, הדרך
החדשה שבנו כדי להרחיב את העיר, להחריב את היער.
חזרתי לביתי, הוא היה גדול ומרווח, ובתוכו היה שחור, האורות
דלקו אבל עדיין היה הבית אפל, הכל בטון, כמו בחוץ.

חזרתי ליער, וגיליתי שהוא נעלם, במקומו יש בניין, בניין עצום,
גבוה, זה היה גורד שחקים, וכשבנו אותו גירדו לי את היער ממני,
ואיתו נעלמו גם הזכרנות שלי ממנו, כאילו לא היה.
הבניין היה מרובע, רחב מאוד ואפור, ובתוכו רובוטים שמונעים ע"י
קפה, בחליפות לבנות.
הלכתי משם ויצאתי לחפש את היער שלי, אבל לא מצאתי אותו בשום
מקום.