שמש גדולה מכלה את כל העומד בדרכה
טוב או רע הכול נותר דרוס ונטול גאווה
אישונים מתרחבים מבהילים איש את רעהו
הכול עומד על הדרך ללא הגנה
אפס עגול וגדול וחצים שלוחים ממעל
ישנו רק נתיב להבה מכלה ללא רחם
שעוברת בדרך ישרה כסרגל
ללא עיניים לכוון

כשנעמד ומביט בזו חיה מפלצתית
אני נמלא לסירוגין שלווה ופחד
את הכוח אני מעריץ מחוסר השליטה נמלט
יציאת החירום אחת
מין מקלט שכזה ארבע קירות
וחלום אחד מוקרן על קיר לבן
ומבטון לבטון רדומים
ישובים בשורות קשות
אותם האנשים

בשר ודם בן תמותה קטן
אתה מביט אל המרחק
אבל אינך כאן
לשונותיך משתלחות חפשי עמוק
יודע מה הן מבקשות
ולא מוצא מלים להפיח
חיים בכל משאלה
בטרם תתחלחל ותעלם לך

מביט באלו האישונים המתרחבים
בשר ודם בהמולה ובהלה
שחולפת ונהפכת לרגיעה
ככל שהם גדלים ומתקרבים

ואני שולח ידיים עיקשות
לבקש לב עדין וקבוע
להניח אלה ידיים עיקשות
במקום שבו מנוחה
שבו זוג ידיים עיקשות
פוגש זוג ידיים שלוות
ומשולבים יחד נגלית הוכחה
שעדיין לא סר טעם שירי אהבה