היא שכבה על מיטת דשא ענקית והסתכלה לשמיים היא דמיינה את
דמותו,
היא עצמה את עיניה וחלמה עליו חלמה שהיא רואה אותו מושיט לה את
ידו מלטף מחמם את גופה,
היא חשבה לרגע קט שזהו לא חלום היא פקחה את עיניה וראתה כי הוא
לא נמצא איתה,
היא הסתכלה לשמיים ודמיינה את דמותו,
היא ראתה כוכב נופל וביקשה בקשה משאלה שיבוא וייקח אותה איתו,
היא עצמה את עיניה בשנית, נכנעה לרוח הקרירה לחיות אשר טפסו על
גופה ובמיוחד נכנעה לחייה,
היא לחשה בשפתיים רועדות מקור או אולי מחוסר אהבה,
היא לחשה בקול נעים ורך קול שקט כל כך,
היא לחשה: "בוא אהובי, הושט לי יד מהשמיים, בוא וקח אותי איתך,
זהו הרגע שלי להיות שלך".
לפתע היא שמעה קול שקט קורא לה לבוא, היא לא הכירה את הקול,
הוא קרא לה: "בואי ילדה, בואי בואי" אבל היא לא ענתה
הוא קרא לה שוב "בואי ילדה מתקרבת סופה גדולה, בואי ילדה, תני
ליי את ידך, בואי בואי"
והיא לא ענתה רק לחשה את אותו המשפט לחשה ונעלמה,
הוא התקרב אליה והביט בעיניה העגולות, כחולות, יפות, כואבות
הוא הביט בשפתייה הרועדות קירב את ראשו ושמע את צעקתה
האחרונה,
היא קראה לו שיבואו וייקח אותה, אך לפתע השפתיים הפסיקו לנוע,
הוא הביט בה במבט שקט ולחש בקול רך:
"זהו, זה יום מותה, הוא כבר לקח אותה". |