(הרבה נכתב ונאמר על העיסקה המפתה,
העסקה הקוראת לכל אדם, לפנות לעזרת האפלה.
לרמות במשחק, לשבור את חוקיו ולהתעלות.

רבות גם נכתב על המחיר הנדרש בסופו של דבר מהנכנע לפיתוי
והמחיר הוא - אבדן הנשמה.

הבעיה היא שאי אפשר למכור למישהו את נשמתך, לא באמת.
זוהי שטות. לאדם אין נשמה! הוא הנשמה! לנשמה יש גוף.
ונשמה איננה דבר מה לסחור בו. כי כשאתה מוכר אותה
מה שאתה מוכר באמת - זה את עצמך.

וזה דבר די מטופש לעשות.
כי אם איבדת את עצמך - אז באמת אין לך עוד דבר.)

אל מי תפנה ילדי כעת
בשעתך האפלה?
לבד אתה עומד מולי,
מול גדולה ותהילה.

בצל דמו של הירח,
הנע וזע על קברך,
לא לא אבגוד ולא אניח
לעד אהיה תמיד אתך.

זמן כעת את לב האבן,
רוחות של אש ולהבה.
אולי ידעו את ששכחת,
אולי יאמרו את התשובה.

הצע לי שוב כעת זבחים,
אני אוהב בשר ודם.
רק לא פירות ולא פרחים,
דמעות חמות של בנאדם.

שלם לאיש המעבורת, שני מטבעות, עיני זהב.
זו לבדה הינה הדרך,
לחצות את נהר הסטיכס,
ממנו איש עוד טרם שב.

בצד ממול על פני הגשר,
אני עומד ומחכה.
אתה תחצה ולא תיפול,
בנשמתך אני אזכה.

אני לא שד - אני מלאך
לי אין אדון, לא אב, לא אח,
אני מרדתי ונפלתי.
זאת לעולם שוב אל תשכח.

בין גוונים של חשיכה,
בין צבעים עזים של אש,
בינות ברקים כחולים ולהבה,
אני קורא לך.

זמן אותי! זמן עכשיו!
בשמי שוב קרא אל מול צרה.
ואני אגרור אותך משם,
מהמוות חזרה.

הברית בינינו היא לנצח!
ואין כל דרך בה תחמוק,
מהתשלום אותו אדרוש,
את נשמתך הארורה, כחוק.

וכשתביט שוב במראה,
מה שם אתה תראה?
אותי מביט מתוך עיניך חזרה,
בלא חמלה, בלא מורא.

חשוב על כך ואז תבין,
את מהותה של העיסקה.
אני הוא זה שינצח
ואתה תמיד, תמיד, תפסיד.

אתה נמוג
ונעלם
ואני נולד
ובא.