השעון והלב מאיטים לאיטם
והחול מתהפך ונשפך איתם
המיים עכורים,
האוויר כל כך דק,
שואף חמצן אל ריאותיי,
ונושף אותו חזק
המחוג מטפס,
על המשקל אותו מחזיק
החום שלי לאט עולה,
לתוך האופק הוא מפליג
כבר לא אדע דבר,
מלבד,
כל מה שנאמר
הקפה כמיי שופכין,
טעמו הוא טעם מר
הזמן נעצר והלב מאט,
אין עוד בעולם אהבת אמת.

מרחקים אותם גמעתי,
כאבק נישא ברוח,
דבר אין מלבדו,
הדם החל לרתוח
לא ביקשתי להיוולד,
לתוך עולם שחור
החיים כאן לעיתים,
יורים בלי לעצור
בקרוב אני אומר,
לחיים שלום
אך בינתיים כאן אני,
חי מיום ליום
הצל הארוך המתמשך,
רגיל לקרוא את השירה
אך טעם הקפה,
עכשיו,
הוא טעם כל כך רע
הזמן שוב נעצר והלב מאט,
אין עוד בעולם אהבת אמת.


28.07.2001