הירח הוא בסיס סודי של שדונים סגולים, הבאים לפלרטט עם מולטיות
תמימות בעת שהרהגעש פולט את חומו המשכר והמתסיס על שדות
וסוסים. איש זר חולף על פני הממתינים לרכבת. איש זר ונורא, אבל
אין מי שישגיח בו. מר מוות, מלאך, הנוטל את מנת הבשר היומית
לפי תדפיס מחשב מסודר. רשימת השמות הסופית משתנה מרגע לרגע.
לעתים הוא מתיישב באיטיות, סוקר את הרחוב במבט של אלפי שנים.
איש לא יחמוק מידיי, הוא שולח זרוע שקופה לעברך. אינך רואה
אותו עדיין. הוא בדרך אליך. אתה בודק את חום המים באמבטיה. אתה
חושש ממים חמים יתר על המידה.

בגלגול אחר (אינך זוכר אותו, כמובן) היית חתול. נכוות ברותחין
וטבעת פתגם ידוע. כעת אתה מניח את גופך באנחה מתוקה בתוך המים.
אתה כמעט צף, כמעט עובר ברחם אימך, כמעט נקי מטעויות,
כמעט מוכן לקבל את המלאך בקריאות הידד ותקיעות כף חגיגיות.

הצת לך סיגר קובני, אותו קיבלת ממאהבת מטורפת. היזכר בגוון
עורה, בציפורניה. הנח לאותו זיכרון לצלול למעמקי האמבטיה
ולהעלם. השריטות בגבך נעלמו מזמן, עכשיו יגיע רגע של קסם.
ראשך יכבה את ממטרת המחשבות. לאט-לאט, המים מכסים את פניך.
עיניך עצומות, הצליל היחיד שנשמע הוא קול נשימתך.

כשהבוקר מגיע ואתה מצטרף אליו להליכה איטית לעבר המטבח, אתם
יושבים בשקט לשתות קפה ראשון ומביטים על גגות הבתים. אתה עדיין
קרוע חלומות, מצח לוהט, עיניים מקוות. והוא לא עונה.
אל תשאל על העתיד, אל תחשוב קדימה. יום חדש זה יום חדש. הוא
עוד לא יודע הרבה. אין לו את קווי המתאר ושרטוטי התכניות. אלפי
עלילות חדשות וישנות עליו לייצב. זה תהליך מסובך, אתה לא היית
מסוגל להתחיל אפילו. אצלך זה הינף יד ושרבוט.