אבא סיפר לי שאמא הייתה לאהבתו הגדולה. מיד אחרי החתונה, נשא
אותה בידיו הקטנות  אך החזקות, הלך איתה קילומטר וחצי, עד
לביתם השכור שבשכונת נחלאות הירושלמית וקיים איתה את מצוות ליל
הכלולות. הייתה בחדר אהבה בעוצמה בלתי נתפסת עד כדי כך שאור
זרח מהמיטה. אמא איבדה את בתוליה והפכה לצמח.
מתה באהבה מעוצמת השיא האורגזמי.
אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם חמישה חודשים ושנייה לפני
שניתקו אותה ממכשירי ההחייאה שמו לב שמתפתח ברחמה עובר.
הצוות הרפואי מאוד התרגש, כי התופעה הזו נחשבה לחסרת תקדים, גם
אבא שלי התרגש מסיבות אחרות לגמרי.
אבא טוען שכשנולדתי הניח אותי על שדיה ועיניה חייכו. החיוך לא
מש מעיניה עד אשר ניתקו אותה מהמכשירים ומוחה נחנק אל עולם
שכולו מנוחה.
לא ידעתי אם הגירסה הזו ששייכת מאה אחוזים לאבא, הנה מדוייקת
או שערך אותה למעני, כדי שלא אחוש כמו איזה זרע פורענות, שנולד
תחת המוות של הרחם בו גדל.
מאז ומעולם תהיתי אם כח האימהות של אימי הביא להולדתי, או יצר
קיומי הבלתי נתפס שקרם איברים ברחם מת למחצה.
לילה אחד אבא שלי נפגע בתאונה, נקראתי לבית החולים ומצאתי אותו
במצב קשה, גוסס. הוא אחז בידי ואמר לי:
"יאיר, אני אוהב אותך, לא משנה מה יעבור עליך, בבקשה אל תשכח
שכל שעשיתי וקרה בחיי היה בשם האהבה", אז פירכס ובכוחותיו
האחרונים ניסה לספר לי עוד משהו, אבל לא הצליח.
לימים, הכרתי חוזרת בשאלה יפייפיה בשם שולה. כן השם שלה לא
משהו, אבל הוא לא קובע. בלונדינית מתולתלת תמירה ויפייפיה.
אהבנו אחד את השנייה והיה לנו סקס נפלא. אהבתי אותה בטירוף,
פיזית ונפשית. התמונה של גופה העירום והלבן, השדיים הקשים
והגדולים שלה, טוהר המראה ונועם קולה ליוו אותי שעה שעה מאז
הכרתי אותה ונתנו משמעות מוחשית לחיי. התחתנו בחתונה ירושלמית
צנועה מיעוטת משתתפים. נשאתי אותה בזרועותי החזקות קילומטר
וחצי עד לבית שירשתי מאבי זכרונו לברכה וקיימנו את ליל
כלולותינו.
בכל מקרה החיים מעולם לא דומיינו כל כך יפים וטובים כפי
שחוויתי אותם עם שולה.
למדה רפואה וטרינרית ואני עשיתי חיל בעסקים. כשסיימה את
לימודיה, כבר  התבססתי מאוד כלכלית. החלטנו שזה הזמן להוליד
ילד. ליחסי המין שקיימנו התווסף נופך נוסף, יופי ועתיד.
שולה לא נכנסה להריון.
בדיקות גילו שהיה חוסר התאמה נדיר ובלתי הפיך בין הביצית שלה
לזרע שלי.
התודעה שלעולם לא אוכל להוליד עימה ילד איתו אנציח בו את שמו
של אבי הנציחה במוחי את האבל על מותו.
רציתי לקרוא לבן שלי יאיר, כפי שאבא שלי קרא לי יאיר וכפי שסבא
שלי קרא לאבי יאיר וכפי שאבא של סבא שלי קרא לבנו יאיר. כולם
גידלו את בניהם היתומים לבד וללא אם. הכל התחבר לי. יותר
משאהבתי את שולה רציתי בילד ממנה כמושא אהבתי. חנקתי אותה
בידיים ואז קיימתי איתה יחסי מין. כשמעין אור בקע מהמיטה שלנו,
הנחתי כי זהו הסימן להפריה. לקחתי אותה לבית החולים הדסה עין
כרם, כדי שיקיימו אותה כצמח כמה חודשים. ידעתי שיאיר הקטן
יקרום בה איברים במהרה לכן הבעתי התנגדות נחרצת לנתק אותה
מהמכשירים. נאלצתי לממן בשל כך את ימי האשפוז ההחייאתי שלה.
אחרי תשעה חודשים שלמים מיום מותה, בהם נאלצתי למכור את כל
רכושי כדי לקיים אותה כצמח, נשברתי.  שמץ סימן קלוש להריון לא
פעה בה. שולה לא היתה אלא סתם גוויה מונשמת.