לא מעל פסגת הר הצופים,
גם לא משתחווה אפיים,
על גג של בניין ישן, מתפורר,
מביט בך, ירושלים.

שנים כה רבות חלמתי עלייך,
שמעתי סיפורים על מגדלייך,
שירים כה רבים לך שרתי,
ועתה מתהלך ברחובותייך

ורחובותייך אינם עשויים מזהב,
גם לא מנחושת ואור.
בית המקדש חרב לו מזמן,
ומסגד מתנשא במקומו,

בסמטאות כבר לא מתהלכים כוהנים,
וכבר אין שומרים בחומות.
העיר היא רק עיר, ככל הערים,
עם בתים ועשן מכוניות.

ואף על פי כן יש בך משהו,
ולמרות הכל כאן אני,
מביט מן הגגות ונשבע,
אם אשכחך תשכח ימיני.