אורית אמויאל / הרצועה |
הייתי ילדה פעם
וזה היה אסור
הייתי ילדה פעם
והכל היה סגור.
היום אני נערה
כמעט אישה
אבל בעיניהם
אני עדיין ילדה
והרצועה אותי חונקת
היא לא משתחררת
היא מתהדקת
תעזבו אותה בשקט
אל תדאגו היא לא הולכת
היא רק מתבגרת
היא לעצמה חושבת
עד מתי זה ימשך
מתי זה כבר ייגמר
תנו לה ללכת
היא מבקשת
היא עכשיו מתבגרת
אולי בעצם היא
כבר מבוגרת
או אולי בוגרת
מה שבטוח זה שהיא
לא כמו כולם
היא מבינה את החיים
אחרת.
היא עכשיו מחפשת
את הדרך בה היא צריכה ללכת
אולי היא אותה עכשיו מוצאת
טוב לה איפה שהיא נמצאת
אבל כל הזמן לה מפריעים
נכנסים באמצע והורסים
ואז כל חיפושיה שוב מתחילים
שוב מתחילה הנדידה
שוב מתחיל השינוי
והם שוב מתחילים לסגור
מתחילים להדק את הרצועה
להדק ולא לשחרר... אותה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|