יוסי: מה עשינו? הלך עלינו עכשיו. כדאי לספר.
אבנר הקטן: כן, נראה לי, אבל אם לא נספר מה יקרה? היא לא כל כך
יכולה לספר מהמקום בו היא נמצאת.
יוסי: אתה יודע מה? לא מספר. הרי זה אתה עשית הכל אני רק
שמרתי.
אבנר הקטן: לך תזדיין. היא חברה שלך ואתה נהגת לפה.
יוסי: אתה סיפרת לי על כל המקום הזה עם הכדורים ואתה יודע
שמתתי להפרד ממנה. לא הייתה אווירה נכונה אף פעם. ומי עוד יכל
לנהוג חוץ ממני, אתה אחרי 12 טסטים ועוד לא עברת, יא הומו.
אבנר הקטן: אתה אמרת לי שבא לך שניסע ארבעתנו להתמסטל קצת, מי
ידע שהיא רגישה לזה. היא לא ידעה. 11 טסטים.
יוסי: טוב, אז לא נספר. אבל מה עושים עכשיו? מחוץ לחדר יש איזה
10 אלף איש, מישהו ישים לב לזה שאנחנו סוחבים גופה.
אבנר הקטן: הם כולם שם מסוממים בטירוף. ניקח אותה כאילו היא
שתויה ונסחב אותה למכונית. הם לא ישימו לב.
יוסי: טוב יאללה, מוכנה רביתי, פאק את כבדה. תמיד שאלת אותי אם
את שמנה ואמרתי לך שלא, אבל עכשיו, את מי יש להעליב?
אבנר הקטן: מה זה בחלון, פאק ראית אותם? אתה חושב שהם שמעו
אותנו. חייבים לברוח מהחור הזה. איפה בני?

אור: חרא מסיבה. אפילו אקסטה אין פה, מזל שיצאנו. אני חייב
סיגריה. ופעם חשבתי שאין דבר כזה יותר מדי גראס. יש פה רק
גראס. אני חייב איזה מלברו.
נדב: קח. טוב, זזים מפה או מה?
נילי: אהה, חברה, זה לא האוטו שלנו?
נדב: כוס עמק, חסמו אותנו. ידעתי שלא היינו צריכים לבוא
ראשונים.
אור: טוב, מה, נשאל פה אחד אחד של מי הסובארו הלבנה? גדול.
נילי: בטח יתחילו להתפזר פה עוד שעה משהו.
אור: לא חוזר פנימה בחיים ואתם לא משאירים אותי פה לבד.
נדב: גם אנחנו לא חוזרים. רק צריך לקרוא לחברה שלך, נילי, איך
קוראים לה...
נילי: אורית. חכו לי פה.
אור: ביי.
נדב: כן. אור אתה יודע מה בא לי לעשות, תמיד במסיבות יש
ת'חדרים האלה, בוא נסתכל בחלון אחד, יהיה סבבה.
אור: קינקי... אהבתי. יאללה.

נילי: טוב אוריתוש, אנחנו בחוץ. את באה? מסריח פה, חרא מסיבה.
אורית: אני אשאר קצת, רק מתחיל להתחמם.
נילי: אנחנו פה כבר 4 שעות, עוד מעט כבר נגמרת המסיבה.
אורית: זמן, זמן, זמן. יאללה, תחפפו, תנו לשמוח קצת.
אור: נו, בואי, נילי. אני חייב סיגריה, נדב כבר בחוץ, צריך גם
למצוא את האוטו, מזל שבאנו ראשונים, עכשיו נמצא אותו בקלות.
נילי: טוב, ביי אורית. אני אקרא לך עוד מעט.
אורית: בה היי.
בני: טוב שהם עפו, אפילו לא הזכרת אותי.
אורית: לא יצא לי. בוא לרקוד...
בני: טוב, ריקוד אחד ואז אני הולך לחברים שלי, הם פה באחד
החדרים.
אורית: מי זה חברים שלך?
בני: אחד יוסי, חברה שלו רבית, וזה שאוהב את חברה שלו ושונא
אותו, אבנר, אבל אנחנו קוראים לו אבנר הקטן.
אורית: למה הקטן?
בני: בדיחת מלתחות.
אורית: איך אתה קשור אליהם? נשמע כאילו הם אחד בתחת של השני,
בתחת של מי אתה?
בני: אני חבר של יוסי עוד מהצבא.
אורית: אהה, מגניב. איפה שירתתם?
בני: את תמיד שואלת כל כך הרבה שאלות אנשים שרק פגשת?
אורית: רק כאלה שהם ממש משעממים. אה, הנה נילי, שנים לא ראיתי
אותה, נילי!!!
בני: ביי.

יוסי: בני, סוף-סוף, בוא תושיט יד.
בני: מה אתם, דפוקים? מה קרה פה? רבית!
אבנר הקטן: היא לקחה אקסטה והתחילה לפרכס.
בני: מה אתם רגועים כל כך?! התקשרתם לאמבולנס?
יוסי: היא מתה כבר. הקטן הרג אותה.
אבנר הקטן: אני?! לך תמות, היא אחראית על עצמה.
בני: יו, אתם שרוטים לגמרי, מה תכננתם לעשות?
יוסי: לקחת אותה החוצה כאילו היא שיכורה ואז למכונית ו...
אבנר הקטן: זה לא משנה עכשיו, מישהו שמע אותנו מדברים.
בני: מה? מי?
יוסי: איזה שני פריקים היו פה בחלון.
בני: פאק, היא באמת מתה. טוב, בואו ניקח אותה לאוטו, שם נחשוב
מה עושים. אתם דפוקים לגמרי, חברה שלכם מתה פה.
יוסי: יאללה, בואו נגרור ת'שמנה.

אור: מה ראינו עכשיו?
נדב: ג'יזס, אותי יותר מטריד מה ששמענו עכשיו.
אור: אם הם ראו אותנו, אנחנו מתים.
נדב: והם ראו אותנו. היא מתה ממנת יתר?
אור: לא קלטתי. אנחנו חייבים לעוף מפה. אתה והרעיונות הדפוקים
שלך, בוא נציץ, בלה בלה בלה.
נדב: המכונית שלנו חסומה, אנחנו תקועים פה.
אור: כדאי שנשאר פה עד סוף המסיבה.
נדב: מה עם נילי ואורית? טוב שיחפשו אותנו, אותן הם לא ראו.
אור: כדאי שנתחבא במקום אחר, לא ליד החלון שלהם.

אורית: נילי, איפה חברים שלך?
נילי: אין לי שמץ. אור! נדב!
אורית: היי זה לא בני?
נילי: מי?
אורית: זה שם עם המסטולה.

אני מצטער, אבל אני לא יכול להמשיך לכתוב את הסיפור. עשיתי
הפסקה גדולה מדי ואני לא יכול להתחבר אליו שוב. אם אתם רוצים
כתבו בתגובות המשכים או סופים משלכם.

צליל תמים.