לוטם דקסטר / נופלת מחן |
בבוקר קריר וחד,
אתה, נפלת על הברכיים;
מתפלל, מתנצל,
שותק ברובך,
שואל.
למה נתת לי לבקש את סליחתך,
כשידעת שזאת הסיבה?
למה שיקרת
ואל תעני-
אהבה.
גם עם עיניים סגורות-
אתה עדיין רואה אותי,
את האורות.
-ששש,
אמרת לי
-תפלי מותק,
רק אל תצרחי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|