היחיד... היחיד, שמבין אותי בעולם הזה
שמבין, שהכל סתם הצגה, שזו מסכה
שהחיוך הוא רק מבחוץ.
היחיד שיודע מה באמת עובר עלי,
שמרגיש שהכל מבתוכו רקוב... כל כך רקוב...

אלייך אני יכולה לפנות גם בארבע לפנות בוקר
ולדעת שתהיה שם בשבילי, שתתעורר משינה... תשפשף את העיניים
ותגיד את כל המילים הנכונות...
שתבין... שתעודד...
אתה יודע בדיוק מה עובר עלי,
כל פרט ופרט קטן בחיי.

אני יודעת, שאתה מרגיש חסר אונים,
שאתה יודע, שהחיים שלי הולכים לכיוון הלא-נכון,
שדברים שלא תלויים בי מושכים אותי למטה, שוב.. ושוב..
ושבתוכו אתה מבין, שאין בי את הכח להילחם,
שהתייאשתי...


רציתי להגיד לך תודה
תודה שאתה תמיד נמצא בשבילי,
שומר שאני לא אפול, שאני אשאר שפוייה.

לידיד הכי טוב שלי,
תודה...
22.7.04