ליגד גרנית / טרף קל |
אמר ובקולו הרכרוכי נשמעה צעקת בדידותו.
הרי יצור נלעג שכמותו לא ראיתי מזה הרבה זמן.
הוא התבונן בי בעיניו הכהות,
כאילו שאני לא יודעת שאני יפה.
מה הוא חושב?
מילותיו מחמיאות לי בעלבונן,
שכן איך יצור עלוב כל כך בכלל מעז לשבח אותי?
הרגשתי איך כל מילה שלי וכל מבט מכשפים אותו.
טרף כה קל.
נופל הוא לרגלי, ללא שום מאמץ וללא שום רצון להסתיר
ובדבריו הבנתי גם אני,
כל עוד גברים נשבים ביופיי אני חיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|