(שיר טרום)

יש, והם נעים כסומים
בזרועות חשופות לפנים
עדר של גבים
בוהים אל הריק
באין רועה מורה אל
שבילי האפר החיוור.

יש, והם ריקים וסתומים
מגוללים עד שפתם
אוויר ושעם
נשלכים למחזור ושבים
חלולים ומבהיקים
צחוחים כלעומת שבהו.

יש, ואני מניחה לדעתי
לנוע לקרב עם בוקר
הופכת את משכבי האילם
לשחר לטרף, לאלום
את מי שהם בנפץ אדיר
אל רצפת האספלט הזהומה.

יש, וקרני העור משתברות לרסיסים
בנפצים הנוצצים נפש נסדקת חושקת
לשרף בהם דפי עדות כוזבת לקיומם.

18/7/05