הם הלכו לאיטם על החוף, מחזיקים ידיים, מרגישים את החול זורם
לא זורם בין כפות רגליהם. על פניה היה את המבט המעט נוגה שהוא
כל כך אהב. הם הביטו אל עבר השקיעה ו... ו...

לעזאזל! מה עכשיו? איך אני ממשיך את זה מפה? אז הם בים, הוא מת
לזיין אותה, היא חושבת שהוא אוהב אותה, הכנסתי כבר את
האנקדוטות הכי מתוחכמות שלי על קולנוע, את כל הגניבות שלי
מאתגר ואיתן, ומה לעזאזל עכשיו? איך ממשיכים?

אני יושב פה כבר שעה, עם הסיגריה בפה. סרטן אני אקבל לפני שאני
אגמור את הסיפור הזה. ואז מה? המו"ל שלי יפרסם את זה באיזה
מקומון, ליד מודעת האבל שלי. אבל קודם אני חייב לגמור את החרא
הזה. מה אני אמור לעשות. אני יודע שאני לא אדם רומנטי. שנים
אני כבר אומר לאשתי שאני לא אדם רומנטי. והיא בשלה. אני אדם
מקסים, מדהים. עמוק וכל החרא הזה. כן, נכון...

חברים שלי אומרים שהרומנטיקה מתה ביום שנולדתי. שטויות. בשביל
למות צריך לחיות קודם. אין דבר כזה רומנטיקה. אף פעם לא היה.
רק אנשים שרוצים להכניס אחד את השני למיטה. הסיבה היחידה שחברה
שלי הפכה לאשתי היא שהיא הייתה זיון מדהים.

גם זה היא כבר לא.