מה לעזאזל קרה לו?

מביאים לי איזה אחד שעבר תאונה ליד עזריאלי. מה הם חושבים שאני
יכול לעשות עם הפאזל הזה? ועוד היום, שהסטודנטים באים. נו
מילא. ננסה לעשות לו משהו כדי להרשים את האחות החמודה לידי.

מה קיבינימט אני עושה פה? לא נראה לי שפנטזיות על אחיות במדים
צמודים זה סיבה נכונה ללכת ללמוד רפואה. כמו מטומטם חשבתי
שהאחיות בבתי החולים בארץ נראות כמו בסרטים של ערוץ 4 בימי
חמישי בלילה. מתברר שלא.

כמה צפוי.

"תנו לי מאתיים!"
נשמע לי טוב הקול הסמכותי הזה. מין ד"ר גרין בשעות לחץ כזה.
חבל שהקול לא עושה כלום לגרוטאה שזרוקה מולי. הוא לא יועיל
בטובו להגיב, חוץ מהקפיצה המגניבה הזו שהם עושים אחרי שוק
חשמלי.

וואחד גוף יש לזאתי לידי

"תנו לי ארבע מאות! להתרחק!"
שיער החזה שלו כבר מתחיל להישרף, יש ריח של תרנגולת חרוכה, חבל
שאין יותר מזה. אני רק הייתי צריך שיקום עכשיו כדי לזכות בכמה
נקודות אצל החמודה שלידי. להחיות מישהו תמיד גורם להן להיות
רטובות, לא משנה כמה הן מכחישות.

אבל למה שהוא יעשה לי את הג'סטה הקטנה והמסריחה הזאת?

אני חייב לתקוע אותה. הגיע הזמן לאיזה הרשמה בת זונה.
אני פותח את החזה שלו ומתחיל לעסות את הלב שלו. רואים עליה
שהיא מתרשמת השרמוטה.
גם לא עובד. לעזאזל!

יופי, עכשיו הסטודנטים הגיעו. זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו.
חבורה של חצ'קוניסטים שרוצים להפוך את העולם ליותר טוב.
מטומטמים.

תסתכלו טוב פנימה. תראו כמה הוא מרוטש מבפנים. עמוד השדרה שלו
כרסס רימונים על כל שאר איבריו. תקיא, מטומטם, תקיא. רואים
שאתה תגיע רחוק.

חמודה זאתי מימין. כותבת כמו משוגעת, לא נראה לי שהיא שמה לב
בכלל למצב של הגופה מולה. אבל גם זאת צורת התחמקות מהמציאות.
לכתוב אותה.

אני סתם ממזמז את הגופה מתחתי. הגיע הזמן לקבוע שעת מוות. נראה
לי שהוא היה כבר מת רבע שעה. מה היא? C? D ? יופי של חזה יש
עליה. לא משנה. לא החיית לא זיינת. כל מה שאני צריך עכשיו זה
להודיע לאשתו. זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו. פוסטמה שתבכה לי
בהיסטריה ותרטיב לי את החלוק. במקרה הרע גם תצטרך זריקת הרגעה.
רגע. בשביל מה יש סטודנטים?

שלחתי את זה שהקיא. הוא יהיה טוב בזה. הרגיש.

כולם יוצאים החוצה. החמודה שלי יוצאת אחרונה. איזה תחת יש
עליה. די ברור לי מה אני אעשה היום בלילה לפני שאני ארדם. אני
מכסה את הפגר ושומע את אשתו. תיקון, אלמנתו בוכה בהיסטריה. אחת
מאלה.  מה בסך הכל הפריע לך להתעורר? אתה יודע איזה זיון הייתי
מרוויח עליך? תשכב שם. חסר הבעה וחזה פתוח, עם תג על האגודל.
עמוק בפנים אני יודע שאתה מחייך כי דפקת אותי.

פוץ.

נו.

יופי.

כן, תנסה עוד פעם עם המכות חשמל, זה בטח יעזור אם גם תעלה את
כמות החשמל.
פוץ.
למה בדיוק אתה מצפה, אחרי שפגע בי אופנוע בעמוד השדרה ונמרחתי
על כל הצומת ליד עזריאלי
(בוא נראה אותם מורידים את הכתם שעשיתי על הציור של רמי מאירי,
או שעכשיו יתחילו פשוט למכור את החולצות שלו ככה) שמכות חשמל
יעזרו? איפה לעזאזל למדת רפואה? מלראות שידורים חוזרים של
אי.אר? ושלא תחשוב שאני לא רואה את המבטים שאתה דופק למחשוף של
האחות לידך, אני לא רוצה לדעת בכלל על מה אתה חושב כשאתה מעסה
את הלב שלי, סוטה.

או, הנה נכנסים כמה סטודנטים לרפואה לראות מקרה אבוד. דווקא לא
רעה השניה מימין, זיכרון לא רע לקחת לעולם הבא, כשמוות כבר
יבוא. עוד אחד שלא יודע לעשות את העבודה שלו כמו שצריך.

אתם כולכם מסתכלים עכשיו בתוכי, מר רופא בכיר ראה כבר הרבה,
אבל גם אתה עוצם את העיניים ולוקח צעד אחורה. בחיים שלכם לא
ראיתם חתיכות של חוליות תקועות בכבד, או ראות קרועות. אחד
הסטודנטים מקיא. כן, הוא יגיע רחוק...

אתה קובע שעת מוות - 03:24 .
אבחנה מצוינת, גאון. אני מת כבר רבע שעה, מסתכל עליכם מלמעלה,
יודע עליכם הכל, כי ככה זה כשמתים, למוח אין יותר צורך בסודות
ומחסומים. אני יודע שכרגע, למרות התאונה, יש לי יותר עמוד שדרה
ממך, ואתה תטיל את האחריות של להודיע על מותי לאישתי שיושבת
בחוץ על אחד הסטודנטים. "לתרגול". ואז תלך הביתה ותעשה ביד
בעודך מפנטז על עצמך דופק את האחות ההיא שעזרה לך בניתוח על
שולחן המנתחים, המתכת קרה על גבך. אתה תגמור ותלך לישון, ותשכח
על "המקרה המצער" שהיית צריך להתמודד אתו בחדר הניתוח.

אני רואה את הסטודנטית החמודה כותבת הכל ולא מפסידה מילה ממה
שאתה אומר. שום שריר לא זז בפנים שלה כשהיא הסתכלה בתוכי. זה
נראה כאילו היא רגילה למוות. אולי עוד אחת מהפריקיות של טים
ברטון, המוות כדבר מצחיק, בנאלי. האנשים החולים באמת נמצאים
כרגע בין החיים. אני רוצה להגיד לך, שמאיפה שאני עומד עכשיו,
לטים ברטון ולה יש כרגע נקודה מצוינת.

הסטודנטים יוצאים אחד אחד מחדר הניתוח. ואז האחות יוצאת. אתה
מנצל את ההזדמנות כדי לדפוק מבט אחרון על התחת שלה לפני שהדלת
נסגרת.

אתה שם את הסדין על פני, ברקע אתה שומע את אשתי בוכה. הסטודנט
עשה את זה כנראה מאד חלק. משהו בסגנון: "תשמעי, הבן אדם
גופה".
רגיש הבן זונה.

אתה מכבה את האור מעל השולחן מסתכל על הסדין פעם אחרונה, שם לי
תג על האגודל ובלי לחשוב עלי שוב, יוצא מחדר הניתוח כדי לטפל
בילד עם קלקול קיבה.

פוץ.