לא, אני לא בסדר, לא זה לא בסדר,
כל האמנים, הנשים הארורות, כולם אומרים
מה שאצטרך לעשות.
לבוא זוהר, פשוט, חיוור, מצליחן ללא חת כמו אין אחר בעולם.
אני לא מאמין לזה, ואני לא משחק,
לא רוצה להיות רומיאו הגיבור שלך,
לא אלגום מכוס תרעלתך,
רק כשווה אקבל אותך - בדיוק כמוני,
לא אעשה דבר על מנת לחזר, לא רוצה לכבוש אותך,
את לא יעד מבוצר,
ואם את כן, ומי שכן, אני לא נלחם.
אני והגבריות שלי לא רוצים קשר איתך,
לא רוצים לגעת בך,
אני לא חייב לחזר, לא חייב לרדוף אחריך,
לא מתחרה עם גברים אחרים על כבוד הזיקפה,
לא עורך תחרות חיצים על ליבך,
זה לא מעניין, וגם את באותו ענין.
לא מעונין.
אני עייף ממשחקים ומתרוצים,
הגבר שבי שבור, מוכה, עייף מלרוץ,
לא רוצה לדבר, לא רוצה לגעת, לא רוצה להפשיט אותך לדעת.
חברות את אומרת עכשיו הא?
בדיחה שחוקה, חברים אמיתיים הם לא של מיטה,
אין להם סקס בראש והמפגש החד שבועי הוא לא דרך לבדוק איך
גדלנו.
אז אני נפלא הא? גדול ומפתיע, הנה הפתעה - אני פורש.
ממניעים אגואיסטיים לקחת לי חברה ובאת מיד לנחם אותי בתאוות
בשרים,
כדאי לשמור אותך רחוק, ובכנות שבורה, עייפתי ממרוץ המינים.
מזויף מזויין מחורבן מעופש מסואב מהגב לעכוז ולרגל,
לא אל תתפשטי,
ילך ויתפשט לו הסבל,
והנה אני כבר עטוף ונכלם, מתבוסס ברחמים ובדם,
אל תגעי בי במקום מילים, תני ליפול אל הצללים
במותי יכרתו רעתי.