האם אתה מוכן להרים את חרבך הישנה,
או את הגרזן החלוד שנח לו על קצה העולם,
רק כדי להרוג למעני?

תפקח את עינייך אל עבר השקיעה ותספר לי בדיחה עצובה
כדי שאדע על מה אתה בוכה,
כי אינך מספר עוד על מה אתה חולם, ומה אבד לך.

תגרום לדם יריביי לזרום פעם אחרונה ברחובות,
שיום יבוא ויהיה לגבישים במעמקיי האדמה,
גבישים אשר ישאו בתוכם את דמעותייך המלוחות.

האם תהיה מוכן לצחוק בצחוק חלול,
ולהביט בכוכבים במבט העצוב הזה שלך
אשר אין כמותו, ולהרים שוב את
אותו גרזן חלוד, אל מול השמים.

תכסה את פניך במסיכה של שקרים שיריביך,
שאינם נמים עוד בשל צרחות המתים שלרגליך,
לא יוכלו עוד לדעת מי אתה.

את בשרך החשוף תעטוף, אהובי, בפרחי השושנה,
כי ורדים הם למתים, ופוצעים הם את נימי נשמתך,
ואתה עדיין לא מוכן לנוח לעד.

תצעד בלהט הקרב, תצחק בצער היגון,
תכה בזעם הנקמה, אך אל תחשוש שמה אתה לא אדם,
כי רבים הם פחדיך.

האם תהיה מוכן לעשות את כל זה,
רק כדי ששוב תהיה חופשי לשוטט בעולם,
ללא מטרה, ללא נשמה ומצפון שיטרידו את שנתך,
האם תהיה מוכן לעשות את כל זה?

"האם תהיי מוכנה לשיר לי בבוא העת,
שיר אחרון שיתן לגופי מנוח, ושישקיט את כל פחדיי,
כי אין לי עוד כוח."