אחרי שזה קרה לדודי החנג' שאלנו את עצמנו אם זה כואב.

דודי היה דלוק על מורן הכוסית כל התיכון. מורן, מצד שני, הייתה
דלוקה על גידי המגניב. זה לא שינה לדודי שום דבר, דודי השתרך
אחריה כמו ריר של חילזון, אבל הוא לא נמרח על שום דבר.

אפילו כשדודי כבר נהיה פחות חנג' והבנות מהשכבה התחילו לשים לב
שבעצם יש לו גוף משולש והוא אפילו מסוגל להגות יותר משלוש
הברות ברצף, הוא המשיך ללכת אחרי מורן. מורן הנותנת, מצד שני,
הייתה דלוקה על שמעון החמור, מוטי הגבוה ורודי המנ-מנ-מנייאק.
אבל דודי נשאר ריר.

גם כשמורן הנותנת אמרה לדודי שיעוף לה מהפנים הוא לא נעלם.
בינתיים הבחורות כבר התחילו להדבק לדודי הכוסון ומורן הנותנת
התחילה פתאום לשים לב אליו, הוא לא התייחס לשאר הבחורות ונשאר
ריר.

הריר כבר התחיל להמרח, מורן עמדה בכבוד בשמה ולדודי כבר היה
מרוח חיוך ענק על הפרצוף כל היום. היו כמה שאיימו לשנות לו
ת'פרצוף רק כדי שהחיוך הזה ימחק, אבל דודי שם על כולם זין
וחייך.

ואז מורן הבתזונה זרקה אותו. דודי קנה לה פרחים, מתנות, הוציא
אותה לכל המסעדות המפוארות האלה עם תפריטים שאף אחד לא ממש
מבין, והבתזונה זרקה אותו.

דודי היה שבור, החיוך אפילו לא עלה לו על הפנים. יותר נכון
לומר שהוא ברח מהפרצוף שלו כמו מאש.

כמה ימים אחרי שזה קרה לדודי החנג', אני וקובי ישבנו מתחת
לבניין שלי ושאלנו את עצמנו אם זה כואב.

ואז זה קרה לי.

ריקי קראו לה, עיניים מדהימות, של נחש, הלכה מאחורי הגב שלי
וזיינה כל אחד שרק רצה. לא הייתי יכול יותר להסתכל לה בעיניים,
בעיני נחש שלה. היא כל הזמן הייתה מסתובבת לידי, מראה לי עם מי
היא עכשיו ודואגת שאני אדע טוב טוב מה הם עושים ביחד.

ואז זה קרה.

ותאמינו לי, זה כואב. הרבה יותר כואב מלחטוף, נגיד, את היד של
אודי הסוס על הגב החשוף שלך ישר אחרי שיצאת מהים.

אתה מכניס את הקנה שלו לתוך הפה ואתה ממש לא שואל את עצמך
באותו רגע אם זה כואב, אבל תאמינו לי, זה כואב.