כולם תמיד חייבים להיות בעדר
ללכת עם קבוצה, עדר
תמיד יש מוביל
תמיד יש מובל
תמיד יש סובל
תמיד יש נסבל

העדר ממשיך ללכת
תמיד זז
אבל לא מתקדם
הולך לקראת סופו

לא משנה מי אתה
גם אתה תצא
כי המקום בעדר, בקבוצה
אף פעם לא נשאר.

אולי כל אחד צריך
לחשוב בשביל עצמו
ללכת בכיוון משלו
ואז נוכל להתקדם
ולהליכה תהיה מטרה, סיבה
ואז יהיה עולם, שלום, תקווה.

אבל זה מצב מושלם
וזה לא יקרה לעולם.

לפעמים כדאי לנו לחלום
אבל צריך לזכור שזה בדיוני
אחרת נקלע למצב רציני
של חוסר הסכמה
מלחמה...

במלחמה הזוועות נגלות
אנשים עושים דברים שסתם כך
הם לא יכולים,הם לא היו עושים.
דברים טובים, דברים רעים
דברים אנוכיים, דברים עצמאיים.

לכל אחד יש אינטרס סיבה לדברים שהוא עושה
ואם כולנו נתחיל לחשוב
אולי נבין שכל אחד
עובד בשביל עצמו
גם אם זה עוזר לקרוביו
עדיין יש לו רווח מכך.

כל אחד הוא אנוכי
וזאת אמת שאין להכחיש
וזה מוביל לדבר אחד:
מצב של יאוש ,דכאון, וחוסר בטחון.