הנרי לא חיכה יותר מדי. בהזדמנות הראשונה שהן התכופפו מולו
וחשפו בפניו את החריץ שלהן, הוא היה מלטף להן אותו מתחת
לחצאית. כבדרך אגב עשה את זה, באדישות ובזקפה נכונה תמיד. הנרי
הלהיט את הבנות בחוסר האכפתיות שלו, תקע את הזין שלו בלי לשאול
אותן קודם. ואז הוא מת בשנות השמונים ואני לא הספקתי להכיר
אותו והוא לא הספיק לזיין אותי, לשפד אותי, לתקוע לי אותו.

"הנרי, אני עייפה עכשיו, די."
אם את עייפה, אז איך זה שהפות שלך רטוב? אני יכול להרגיש את
הרוטב המתוק שלך." היד של הנרי כבר מונחת אצלי מתחת לתחתונים.
הוא מוציא אותה לרגע ומלקק את אצבעותיו. אף אחד לא מאונן לי
כמו הנרי. הוא קצת לוחץ, קצת מושך לי בשיער, מרפרף באצבעותיו,
מטריף אותי ואני כל כך עייפה. אני משחקת את המשחק עכשיו. הפה
שלי מתנגד להנרי, אבל כל הגוף שלי נענה לגסות שבקולו ובידיו.
הוא הופך אותי על גבי, מרים את רגלי ומתחיל לתקוע לי אותו. אני
מפסיקה לנשום לכמה שניות.
"את אוהבת שאני מכניס לך אותו, נכון? אני מכיר את המשחק שלך.
הגוף שלך עולה באש." הנרי דוחף לי אותו יותר עמוק ומסתכל על
איך אני מתפתלת תחתיו. הוא נאנח.
"אני אוהב את הגוף הזה, את התחת הגדול שלך. תראי לי את התחת
שלך."
הוא שולף את הזין שלו במהירות והופך אותי. קודם הוא רק מסתכל
עליו, מכל הכיוונים, מעמיד אותי על שש ומכניס את ראשו בין
הרגליים שלי. הוא מלקק לי את החור של התחת, אני כמעט מתעלפת
מתענוג. נדמה לי שאני מטפטפת לו על הפנים. הוא מוצץ אותי.
"תכניס לי אותו... מותק... תכניס..."
"אני רוצה שתגמרי לי על הפנים קודם, אני רוצה לשתות את המיץ
שלך."
הנרי דוחף את הלשון שלו לתוך החור שלי ובשתי אצבעות תופס לי את
הדגדגן. כל הגוף שלי רוטט. אני זזה עליו במהירות גדולה יותר
והוא מדבר לתוך הכוס שלי, מתחנן שאתן לו את זה, שאשקה אותו.
אני צועקת וגומרת לו בפה.
אני מנסה לזוז מעליו אבל הוא תופס לי את התחת בשתי ידיו ומשאיר
אותי לשבת על פניו עוד קצת. אני מסובבת את הראש והזין שלו כל
כך זקוף.
"הנרי, הזין שלך..."
הנרי ממשיך למצוץ אותי ורק שולח את היד שלו ומלטף את קצה הזין
שלו. אני רוצה לגעת בו אבל הוא לא מרשה לי. בסוף הוא שולף את
עצמו מתחתי ודוחף את הזין שלו בבת אחת. אני רטובה ומגורה כל כך
שאני גומרת מיד.
"הו הנרי..." אני נאנחת.
הנרי ממשיך לדפוק אותי חזק. "או. הנרי? נראה לי שאת טועה
בסופר, מותק," הוא צוחק וממשיך לתקוע לי אותו. "אבל בשביל פות
מתוק כמו שלך אני מוכן להיות או. הנרי, הנרי ג'יימס, ג'יימס
ג'ויס... נקבה חמה כמוך צריכה את הזין לא משנה איך קוראים
לו."
אנחנו צוחקים. הנרי ממשיך במרץ. החלק התחתון של גופו עובד כמו
בוכנה בזמן שהפה שלו, המוח הנפלא שלו, מתפזר לכל המקומות. הוא
אומר: "בשביל זיון עצום כזה שווה לקום לתחיה. רק בשביל זה. כל
השאר חרא. דבר לא שווה לקום בשבילו מהקבר, רק זה: הבשר הזה,
המיצים האלו, הזיעה, השתן, הזרע, החרא. הייתי נותן הכל בשביל
לחרבן עוד פעם אחת. להיות חתיכת גוף מחריא ומתפקד בעל כורחו,
להזדקק לזה, להשתגע בלי זה. הייתי נותן הכל בשביל להרגיש איך
זה לרצות להשתין כשהזין עומד, הייתי רוצה לגמור עוד פעם
אחת!!!"
"מה... אתה לא הולך לגמור?"
"לא!" הנרי סוטר לי על התחת, בכוח, אני צועקת מכאב. "הפכתי
לרוח! אני חתיכת רוח מזוינת עם זין עומד! אני קניין רוחני עם
זקפת המאה! אני ערימה של מילים גסות בכמה שפות! אני הרעיון, לא
המימוש! אני הסימפטום, לא המחלה. אני רוצה להיות המחלה! אני
רוצה להתפרץ לך בתוך הגוף, למלא אותך בגלים של זרע! אני רוצה
להתרוקן בתוכך!"
"תגמור... בבקשה... הנרי..." אני מנסה לנשום. "תנסה..."
"אה! אה...!" הנרי צועק. נראה שהוא עומד לגמור, אבל עובר נצח
ודבר לא קורה, רק התנועות הקדחתניות שלו ממשיכות. אני מרכינה
את ראשי בין ידיי, התחת שלי מורם למעלה. הנרי שולף אותו לכמה
שניות ומביט בו בעצב.
"שכחתי איך הזין שלי יכול להיות קשה." הנרי סוטר לעצמו על
הזין. "נפוח, אדום... חסר תועלת כמו צינור מזוין." הוא מחזיר
אותו לתוכי לאט, בעדינות רבה, ומתחיל שוב לנוע בריכוז. הוא
מלטף את גבי, אני צונחת תחתיו, מותשת.
"הנרי, אפשר להפסיק עכשיו?"
"את בטוחה?" הנרי דוחף לי אותו עכשיו במשנה מרץ.
"די, הנרי, אתה תקרע אותו בסוף."
"אם אני מוציא אותו עכשיו, אני נעלם לגמרי, אני לא חוזר לחור
הזה יותר. את קראת לי ובאתי. אני נותן לך מה שאת רוצה, אני
רוצה להשביע אותך, את הנקבה המיוחמת שהפכת להיות. אפשר היה
לחשוב שאישה שמתחננת לסקס אצל בעלה במשך עשר שנים תשמח
להזדמנות כזאת.
"די, הנרי, אני רוצה שתלך עכשיו. נכון שקראתי לך, אבל גם לא
באמת חשבתי שתופיע. היית יופי, גמרתי יופי, עכשיו די."
אבל הנרי ממשיך ואני נחלשת והולכת. ראייתי מיטשטשת, אני לא
מסוגלת להרים את ראשי, רגליי כואבות והשפשופים של הנרי פוצעים
אותי.
"את יודעת מה? אני עוד מעט עוזב." הנרי מוציא את הזין שלו
שנראה חבול וכחול. הוא ניגש לאמבטיה ורוחץ את הזין שלו בלבד,
דבר שמעולם לא הבנתי. הוא מטפל בזין שלו בעדינות רבה ומנגב
אותו במגבת הפנים שלי.
"יש לך טלק?" הוא שואל.
"בארון."
הנרי מקמח את הזין שלו בטלק, רוחץ את ידיו וחוזר לחדרי. הוא
יושב על הכורסה האדומה ומצית לעצמו סיגריה. אני שוכבת על המיטה
באפיסת כוחות, מעשנת.
"יש לך פה משהו לשתות?" הנרי מאפר על השטיח ובוחן את החדר.
"כמו מה?" אני קמה בקושי ומתעטפת בסדין.
"יין, בירה, וויסקי, וודקה, פסטיס, רום... לא חשוב, אני לא
בררן באלכוהול."
"הה," אני מגחכת, "אתה גם לא בררן בנשים."
הנרי משועשע. "נכון מאד," הוא מחייך אלי כשאני מגישה לו בקבוק
בירה. הוא לוגם חצי ממנו בבת אחת, לוקח שאיפה מהסיגריה ומביט
בי.
"אולי לא הייתי אף פעם בררן מדי בכל מה שנוגע לנקבות, אבל בפעם
הזאת דווקא בחרתי אותך מתוך המון נשים. כל הכלבות המיוחמות
בחצי הכדור המערבי רוצות להזדיין עם הנרי מילר. הן קראו את כל
הספרים שלי, הן הגישו כל מיני בקשות לקבל אותי ללילה, ליום,
לשעה. אחת אפילו ביקשה שאבוא רק כדי להביט בה כשהיא משחקת עם
עצמה."
"איך הן קוראות לך?"
"כמוך, בחלומות, בהזיות בין הסירים והמחבתות, בין הסדינים, עם
הבעלים, כשהזין של הבעל עוד תקוע להן בפה הן חושבות עלי, על מה
שהן רוצות ממני."
הנרי נינוח עכשיו. הוא נשען על מסעד הכורסה, גופו מתמזג בתוכה.
הוא מסמן לי לבוא. אני מרגישה פרץ של אהבה כלפיו, כלפי היצור
הנפלא שהוא, הגבר התאב הזה, הפטפטן, הפרזיט המתוק מכולם,
הבוגדני מכולם, האמיתי. יש לי תחושה שהוא נמוג. אני ניגשת אליו
ונוגעת בכתפו.
"הנרי, נראה לי שאתה נעלם. אני בקושי מרגישה אותך."
הנרי מחייך לעצמו ומחזיק בזין שלו שהפליא להזדקף שוב. "שבי
עליו קצת, בפעם האחרונה."
אני מסכימה, למרות השריפה בין רגליי. אני מורחת את עצמי בשמן
ומתיישבת על הזין של הנרי לאט-לאט. אני מופתעת מהתחושה הנעימה
והחמימה. הכאב נעלם כמעט מיד."
"עכשיו את מוכנה אלי באמת. רק אחרי שקרעתי אותך כמו שצריך, את
רכה ופתוחה כל כך."
עכשיו ברור לי שהנרי הולך ונעלם. נוכחותו סביבי ובתוך גופי
הולכת ונחלשת. אני עדיין רואה אותו, אך יודעת שאני מאבדת אותו.
תנועותיו בתוכי עדינות ומרפרפות. אני רוצה שישאר איתי עוד.
"הנרי, אל תלך. אני מצטערת שאמרתי. אתה יכול להישאר בפנים כמה
שתרצה, כל הלילה, כל היום, כל הזמן, הנרי..." אני בוכה, "אל
תלך עכשיו. בבקשה, אני אוהבת אותך."
"אני יודע. תתגברי על זה עד הבוקר. את כלבה חזקה וקשוחה, החור
שלך מתוק והגוף שלך עסיסי. תגידי לבעלך שיתחיל לעבוד עליך כמו
שצריך. תני לו לקרוא את הספרים שלי. תני לו את 'סקסוס'. בעצם
תני לו את כל הצליבה, שילמד משהו על היצר."
הוא כמעט נעלם לגמרי. אני שומעת את קולו הולך ומתרחק, רק
הפרפורים העדינים ממשיכים בתוכי. אני ממשיכה לבכות, זזה על
הכורסה, על המעט שנותר לי למשש.
"עוד לא קראתי את כל הספרים שלך," אני לוחשת.
קולו של הנרי מילר כמו יוצא מתוכי: "עוד תקראי."