דובלה אופיר / המתת חסד |
כשצינור יונק את גרוני,
בקשתי נחרצות במצמוץ עיניי,
שיכבדו את רצוני.
שופט מדופלם דן ארוכות
האם בקשתי שפויה,
לבסוף החליט בעיניים דומעות
לתת למותי ברכה.
בלב שפוי נפרדתי מחיי,
הייתי מאוד אמין,
אמרתי שלום לכל ידידי,
הלכתי ברגל ימין.
המתג הורד, האור כבה,
אזל לחדרי החשמל,
חדלה מלחיות מכונת הנשמה
אזלתי, הותרתי חלל
כעת אני כבר לא סיעודי,
אך בלבי דבר קטן,
אוכל אותי במעמקי קברי,
ששכחתי לכבות את המזגן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|