כולנו עשויים אבק של אהבה
ובכן האבק שלי מתפורר לאט לאט..
מתפזר בחלל הגדול
לפעמים הוא טוב ונתן לאנשים הרגשה טובה..
ולפעמים הוא חד וקוצני ונכנס לאנשים בלב
לא מתוך כוונה לפגוע.
אני לא שולטת באבק שלי יותר.. לא אכפת לי אם הוא יגמר כולו
וכל אכזבה מעלימה עוד כמה גרגרי אהבה..
והם מתפזרים עם הרוח.. נעלמים לנצח ולא חוזרים
וחבל לי על כל גרגר קטן שנאבד
נמוג בחלל הגדול ללא כל מטרה וללא כל צורה
מסתובב מפוחד בעולם הגדול
אבל זה עדיף מאשר להיות אצלי
אני לא יודעת להעניק אהבה
לא לאנשים הנכונים לפחות
אני מתאהבת באנשים הלא נכונים
ומפזרת את הגרגרים שלי ברוח סתם
ומתגעגעת אליהם..
לכל גרגר קטן..
כל אכזבה שעברה ואיננה עוד
ואולי הן כולן קיימות, ויש גם אבקת אכזבה
ובכן אני כבר צברתי הרבה מאוד גרגרים באבקה הזו..
עלייך בזבזתי יותר מדי גרגרים, ויותר מדי דמעות.
גרגרי אהבה ואכזבה מעורבבים בדמעות זה רע
וזה בדיוק מה שאני מרגישה אלייך עכשיו
זה גורם לי להרגיש הכל מחדש
להתגעגע למשו שלא קיים ואולי גם לא היה קיים אף פעם
אז אני מנסה בשארית כוחותיי לאסוף חלקיקים של אבקת אהבה שעוד
לא הספיקו לברוח לי..
וגרגרי אכזבה.. אותם אני מעיפה הכי חזק שאני יכולה
נושפת נשיפה גדולה ומקווה לטוב
לוקחת נשימה עמוקה וכל הגרגרים נכנסים פנימה
גרגרים מעורבים..
אכזבה ואהבה
הם מתפזרים לי בכל הגוף, גורמים לתחושת צמרמורת
והם מורידים לי דמעות
כבר אמרתי שגרגרי אהבה ואכזבה מעורבבים בדמעות זה רע?