המדבר הנאדר
הפורס כנפי חול על מרחב
עין לא תרהיב הבט
ולבב לא יאזור אומץ לפסוע
החולות עד אין ספור
הגורפים גורלות בשובל העיתים
בלב כל גרגיר
רז נפש יתומה יגרס בעקבות הסופות
אליכם החולות צעדי אטופף
עדיך המדבר עיני נשאתי
ואפיל בחולות תחינתי ואשאל
הוי מדבר נאדר
הגלה תגל לי סוד הסערה
ואני שבועתי אטמון בקפלי גלימתך
חי מדבר,כי אנצור בלבבי הרז
ואשכנהו כקבר בתוכי
אעטפהו בדומייתך הנוראה
ולבדי לבדי במסתור
עת תאפפני עלטה כבדה
אתכנס לנפשי בפינה אפלה
וטיפה אך טיפה זעירה משלו
בגניבה אשלח לעורקי
בנדרי לא אכפור
לא אבגוד
כי לא בי נשבעתי
כי אם בך הנורא...

כי אל סער נפשי תתאוו
תערוג לנהמת הסופה
תדיאה על כנפי עננה
טרפי צמרות תקצור בזעמה
ובדי אילנות תשיר בשלכת
ענפיהם  ייכופו ראשם
ומסד יחרוק ברעדה
ייליל תנים יגסוס במסתור
ושאגת כפירים תגווע  מכלימה
גם אש לשונותיה תאסוף
תיחבא בנבכי אפרה
ולבב כל אדם יתפלץ לבואה
רדוף-חת יימלט ממאורות הרוסות
חרש יקונן פן ירעימה
הו מדבר נאדר
חולות צהובים ודממה נוראה
לי הרז גלו-נא
כי בכם נשבעתי נוצרו
הן אליו נפשי כה כלתה,,

ויחרש המדבר ויאלמו החולות
ובכל אך דממה,דממה
ואקרע את לב המדבר בזעקה
קיננה בי זה עידן
אטמון ידי בקפלי החולות
וכמאליהן דמעות מעיני
תיגרנה על האדמה הצמאה

וככלות דמעותי
אשא ראשי ואשור אל מרחק
והנה התנער המדבר
גרגירים זעירים זה אל זה התקבצו
זוחלים בשריקה
גם שמיים פניהם בענן הליטו
ומקץ שניות
גל אל גל,תל אל תל
והר אל הר
זה אל זה חברו
ויקום המדבר בשאגה
גם עיני החתות
ולבי הלחוך בפלצות
ואאסוף שובל שלמתי
אכס את עיני
ובדרך לא דרך מנוסתי אשרך
אתע בין רוחות נוהמות
ואתכס בענן הסופה
אסוב בין המערבולות
ושפי אמלט לנפשי
סומא אסתחרר
גם אוד עשן מכוחי לא שרד
ולדל שפתי תחינה לעלות יראה
אקרוס משתנק
ועיני עצומות,כבדות
אעלע דמעותי הטבולות בחולות
אחפון בידי הרגבים הדואים
אאחוז בשובל המזנק ברמה
ואבך בדממה,בדממה
אויה גופה כאובה
נשמה שדופה ולבב דומם
היכופו, כי הסער נהם...