"היא לא מפסיקה לבכות, פשוט לא מפסיקה. אני כבר לא יודע מה
לעשות. כן, כן, נתתי לה - מה את חושבת שאני? טוב, לא איכפת לי,
את חייבת לחזור מהר לארץ. אני לא מסוגל להתמודד עם זה לבד עוד.
לא, אני לא אקרא לאמא שלך. היא כל היום רק תעביר ביקורת.
- חכי רגע."

כן? מי אתה? אפשר לעזור? אה, זה אתה, הצופה. כן אל תדאג,
ציפיתי לך. פשוט לרגע לא זיהיתי אותך. אתה לא יודע מי אני? מה
זאת אומרת? אתה הגעת אלי, לא אני אליך. טוב נו, בכל מקרה, אז
ככה: קוראים לי אבי (נעים מאד), בן 28, מת"א ויש לי ילדה, הדר,
בת שנה וחצי ומתוקה מאד. חוץ מכשהיא בוכה. כמו עכשיו, ולפני
כן, וגם בטח אח"כ. בדרך כלל בכי וחיתול מלוכלך זה בטיפול של
אמא, אבל עכשיו... כמו שאתה רואה אני כרגע באמצע שיחה חשובה עם
אשתי אז אודה לך אם תחזור עוד 5 דקות.

אוקיי, חזרתי.
הראיתי לה מה זה!  אשתי הסופרת נאלצה לנסוע לחו"ל. כמובן
שמכורח הנסיבות היא השאירה אותי עם הבת המתוקה שלנו. (ברור
שהיא הציעה לשים את הדר אצל אמא שלה ושלי תהיה מנוחה, אבל לתת
למפלצת הזאת עוד סיבה להתלונן עלי עם כל המכשפות הזקנות החברות
שלה עלי?!).
לפני כמה ימים היא התקשרה והשאירה הודעה במשיבון שהיא נשארת שם
לעוד שבוע. היום החלטתי שזהו. אני מתקשר ואומר לה את דעתי. אני
אנקוט עמדה ואבקש (יותר נכון אדרוש) שהיא תחזור. אתם יודעים
איך זה כשדורשים מאשה משהו. נכון מאד, היא נשארת עוד שבועיים.
אוף, היא לא מפסיקה לבכות. אני לא יודע מה חסר לה. האכלתי
אותה, ניקיתי אותה ושיחקתי איתה. היא לא מפסיקה לבכות. חכה רגע
אני אביא אותה לפה.

"מה קרה? למה את בוכה?תיראי הנה דוד" - סליחה? שכחתי את השם
שלך.
"הנה הדוד שלך. תסתכלי עליו, נכון הוא מצחיק? כן, כן, ילדה
טובה."
יופי, ראתה אותך וישר נרגעה. כנראה יש לך חוש לזה. מה? נולדת
עם זה? אולי, מה שבטוח שאני לא. אז מה יש לך לספר חדש?
מה שלום החברה שלך? מה? התחתנתם? מזל-טוב! איך לא שמענו על זה?
לא הזמנתם אותנו. אה, הזמנתם אותנו? וזה לא הגיע בדואר.
אוקיי- אולי. אבל עזוב את זה עכשיו.
לא, אוף. שוב מתחילה לבכות. "לא, לא, אל תבכי." אני הולך לנסות
להשכיב אותה לישון.
-"נומי נומי נים."

מה?! עדיין פה? לא נמאס לך? חשבתי שכבר עזבת מזמן. חשבתי
שתתייאש. או שתמות משעמום. אבל לא, יש אנשים מוזרים. כשאין מה
לעשות בחיים קוראים שטויות. לא! אם כבר הגעת עד פה אל תתייאש.
עוד שורה בסה"כ. אז אפשר לסמוך עלייך? מה על מה?! שתצביע
ותגיב...!