שולמית דוידוביץ / מחרוזות |
כבר שלושים ושלוש
שנים אני מדברת
אתו על אהבה ואולי
כבר שלושים וארבע
שנים אומרת לו
מתי תתחתן אתי,
צוחקת, ולא ממש
יודעת שאני מתבדחת.
"כשתציעי לי" אמר
"תמיד דיברת
על כך באופן עקיף"
אמרתי לו יקירי,
אהובי, בכיתי בגללו,
כאבתי בגללי,
כי לא יכולתי
לחיות בלעדיו ואולי
מפני שלא ניסיתי זאת.
פעם סרגתי כשחיכיתי לו
ופעם חרזתי חרוזי זכוכית
ופלסטיק אלו באלו
ושום דבר טוב לא
יצא לי מזה
חוץ מכמה מחרוזות
שחילקתי וכעת אני
מצטערת שאינם אתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|