אני על נדנדה עם ההוא
ועם הזה
אופה עוגת בוץ
כריך עם שוקולד, מיץ וודקה.
כמעט שכחתי שעזבת
רק אתמול.
אחת, שתיים, שלוש,
למדתי לספור עד שנתיים
על חבל התליה שלי
תקפוץ לי. זה יותר מדי זמן
לאהוב.
עכשיו הזמן לכתוב,
ככה אומרים, ואין
סערת רגשות
והדמעות ממענות לבוא
רק הצחוק מבועת מהאפשרות
להפסיק להתגלגל.
לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב
לא לכתוב לא לכתוב לא לכתוב.
הרסתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.