פסיעותיה על החול מותירה,
והרוח פורעת את שערה,
מביטה היא בסקרנות אל הגלים,
אשר אליה בפשטות נסחפים.

היא צופה בשמש החמה,
ששוקעת וצוללת למולה,
אדומה, שולחת קרניים ארוכות,
המלטפות את פניה ואותה מחממות.

מעליה עפות ציפורים ומצייצות,
את שירי האהבה הנושנים שורקות.
לידה מתעופף פרפר כה טהור,
ומראה לה את הדרך הסבוכה אל האור.





© PeTeL