טל פרג'ון / ציפור הנפש |
נושאת לה ענף, את קינה לבנות.
שתינו מקוננות, אך לא זהה הדבר,
אני מקוננת על הלב שנשבר.
כה יפה, חיננית, וללא מכשולים
מוצאת זרדים, ובונה לה חיים.
יושבת, צופה, כיצד, כמה קל,
פוגשת היא האהוב המיוחל.
והיא את קינה בונה לה כעת,
אני מחכה לאהוב, לאמת,
מחכה לבואו, שיביא הענף,
ישקם את ליבי, שנכווה וכאב.
© PeTeL
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|