אתה מחבק את ויליאם
הוא מתרפק עליך, מתמתח
ושניכם נרדמים לאט בשמיכה אדומה.
אני נמתחת בכיסא,
צמרמורת בוקר מוקדם עוברת בי
יש רעש של תרנגולות רחוקות
וריח קליל של קפה נישא באוויר
זו שעת החליבה, והעור של החתול עדיין
נחלב לאט בין אצבעותיך
אני מקנאה בו לרגע
ואז מחייכת לירוק העצום של עיניך
שבוודאי שוב משתנה לאט
בלילה-בוקר הזה, המוזר לעשיית שירים
יותר מתאים לי לאהוב עכשיו
ואם הייתי אלוהים הייתי מעצבת בו נשיקות
כמו עיקולים על טבעת כסף יחידה במינה
ואולי גם עוד כמה נגיעות
אני מעיזה לחשוב על זה לרגע
וחוזרת לכוס-קפה של קודם
שחוקיות הקפאין בה
לא מכתיבה את המקצב
זה נרגע ומתחכך בי, כמו
כששרנו קודם ובהומור פרטי לגמרי
נעת בכיסא, מביך אותי
וכל התנועות שלך הפכו
חלקות חלקות ומתוקות
והן עדיין מהדהדות בי
נוהמות בי גירגור חתולי