אתה מחבק אותי כשאני בוכה, מנשק את ראשי ואומר לי שהכל יהיה
בסדר. ממשיך לחייך, למרות שמבפנים גם לך כואב, גם אתה זקוק
לחיבוק הזה, בדיוק כמוני.

אתה מחזיק לי את היד, תופס לי את האצבעות חזק-חזק, כדי שאני לא
אפחד. גורם לי לצחוק רק כדי שתוכל לראות אותי מחייכת.

אתה בוהה בי כשאני לא מסתכלת, ולפעמים גם כשאני כן, ולא איכפת
לך שאני יודעת, לא איכפת לך שכולם רואים. אתה רואה אותי, וזה
מה שחשוב לך.

ואתה מסתכל לי טוב-טוב בעיניים ואומר לי כמה שאני יפה.

משעין את ראשך על ראשי ומחזיק אותי קרוב, מספר לי כמה שאני
חשובה לך.

ואז אתה מנשק אותי, נשיקות קצרות, נשיקות חפוזות; על הראש, על
הלחי, על קצה הפה. ואין דבר בעולם שמשתווה לנשיקות הקטנות האלה
ולחיבוקים החזקים שלך.

ככה אתה מראה לי שאתה אוהב.

אתה בוהה בי מרחוק ומסובב את ראשך, ואני אומרת לעצמי, שלמרות
הכל, יהיה בסדר. ממשיכה לחייך למרות שמבפנים כואב לי.

כשאתה מושיט לי את ידך אני מחזיקה חזק-חזק, מפחדת שתרפה.
והאצבעות שורפות לי כשאתה מושך את היד חזרה ומנסה לגרום לי
לצחוק, למרות שאני כבר לא כל כך מחייכת.

אתה בוהה בי כשאני לא מסתכלת, וגם כשאף אחד אחר לא מסתכל, כי
אסור שאף אחד יראה את מה שכבר ראו, אסור שידעו - זה מה שחשוב
לך.

ואתה מסתכל לי טוב-טוב בעיניים ונושך את הלשון, בולע את
המילים. לא יודע מה לומר.

משעין את ראשך על ראשי ומספר לי על שטויות שלא חשובות לך.

ואז אתה מנשק אותה, מחבק אותה, הולך איתה צמוד; נגיעות חפוזות,
נגיעות אסורות, על קצה הפה. ואין דבר בעולם שמשתווה לכאב הזה
ולחיבוקים המזויפים שלך.

וככה אתה שובר לי את הלב.