אתה בוהה בי מרחוק ומסובב את ראשך, ואני אומרת לעצמי, שלמרות
הכל, יהיה בסדר. ממשיכה לחייך למרות שמבפנים כואב לי.
כשאתה מושיט לי את ידך אני מחזיקה חזק-חזק, מפחדת שתרפה.
והאצבעות שורפות לי כשאתה מושך את היד חזרה ומנסה לגרום לי
לצחוק, למרות שאני כבר לא כל כך מחייכת.
אתה בוהה בי כשאני לא מסתכלת, וגם כשאף אחד אחר לא מסתכל, כי
אסור שאף אחד יראה את מה שכבר ראו, אסור שידעו - זה מה שחשוב
לך.
ואתה מסתכל לי טוב-טוב בעיניים ונושך את הלשון, בולע את
המילים. לא יודע מה לומר.
משעין את ראשך על ראשי ומספר לי על שטויות שלא חשובות לך.
ואז אתה מנשק אותה, מחבק אותה, הולך איתה צמוד; נגיעות חפוזות,
נגיעות אסורות, על קצה הפה. ואין דבר בעולם שמשתווה לכאב הזה
ולחיבוקים המזויפים שלך.
וככה אתה שובר לי את הלב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.