עמית רהב / לעיני השמש הזאת |
אשכב על הרצפה ואדמם.
לעיני השמש הזאת אמות,
המחשבות יפסיקו לבוא,
ואז הקול והתמונות
והכל יעצור מלכת,
והעולם ידום מסיבובו.
אך בשניה שלפני לכת השלכת,
ליבי השחוק יצעק בדממה,
שבין קרני זוהי השמש
נרדמתי בימי קיץ קליל
בזכות רוח קרירה מהים,
ושנאתי ואז גם אהבתי,
והייתי פה וגם שם.
אך תמיד לעיני אותה השמש,
שחשבה שאצחק לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|