[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארבל הכרמלי
/
כוס כל יכול

מבקש אנוכי את ידידיי לשאול-
האם נפלה עליכם הזכות לפגוש
במישהי המצהירה כך פתאום:
"דע לך כי יש לי כוס כל יכול" ?!
נו, טוב, מה כבר אפשר לענות?-
מוטב לשתוק ואותה לרצות!

אז מעשה היה כך נולד
ביום טיול לרמת אי-שם
כאשר לפתע ביקשה לעשות הפסקה
ל"איזו ארוחת בוקר קלה",
דווקא בינות מרחבי טרשים דלילי עצים
מוקפי גדרות ו שלט "זהירות מוקשים".
אבל אותה לא מעניינים ההסברים:
"במקום לבוא עם תירוצים- הגבר המאמצים!"
ותוך כדי גם שולחת ידיה אל הביצים
ושואלת בהיתממות: "אתה נדרש לשכנועים?"

תאמינו או לא, אך אותה נגיעה
הביאה לי מיד את ההארה
והעיניים, לפתע, קלטו ממרחק
בסיס צבאי שפשוט נינטש,
ואליו מובילים שבילים בלי מוקשים
ובמרכזו ניצבת חורשת אקליפטוסים.

מתמקמים... מתפרשים...
מתפשטים... כבר נורא רעבים...

כמנה ראשונה, היא דרשה ליקוק הגון:
"חס וחלילה לגמור," סיננה, "זה רק בשביל ה"מוד"
ו'סחבק' לא ייקח שום סיכון בעניין,
שמא תתאכזב ה"כוסית" עוד טרם משגל.
לשון חמה ורטובה ביקרה אצל דגדגן משתוקק
ואפקט הויברציות מיד התחולל;
היא נאנחה, גנחה וסיננה:
" רק לך הוא נענה... בלקיקה,
אבל אינני מוותרת על החדירה...
התכונן לסיבוב הבא!"

מרימה ממקום ריבצה,
מעבירה ליעד התנוחה החדשה-
להבטחת "חדירה בעוצמה",
כהגדרתה...
אני מחדיר והיא שואגת,
אני נסוג והיא מתלהמת,
מאריכים המשחק ככל שניתן;
כמו עם מנה עיקרית של שף מחונן.
כדין כל ארוחה טובה
שבסופה נותרת צלחת ריקה-
מתאמים עם מנגינת הגניחה
את ה'גמירה' וצונחים אל הרגיעה.

קמים... מלאי חיוכים...
מסופקים ( לבינתיים)...  מתלבשים...
על הצידנית מסתערים;
אנרגיות חייבים להשלים,
ואח"כ בטיול ממשיכים,
הרי גם את העין באנו להזין...

מגיעים לרמות הגבוהות
עם המון עצים וכל טוב פירות.
תחביב נפוץ כאן למבקרים-
עבור קטיף עצמי כאן משלמים,
ומרוב קוטפים  אובדת הפרטיות
והאווירה המשתררת היא יותר כמו של שוק...
בהחלט לא מתאימה לפעילות של כוס
אשר יצא אל הטבע לחפש ריגוש.

מצווה ה'כוסית' לרדת מן הכביש
ולחפש עבורנו פרדס פרטי,
אני שואל: "מה אשמה המכונית?"
והיא משיבה: " שתאבד גם היא את הבתולים..."
גולש במורד פרדס מפואר
ועיניה בורקות כלוקחת שלל;
עליי היא שוב זוממת?
או לזלול מפרי העץ מתכננת?

" לשלב בין השניים אני מתכננת"
כך אמרה כקוראת מחשבות  מדופלמת.
"חפש פיסת קרקע בלי קוצים
כי לי בתחת לא מכניסים..."
מתחת לעץ המישמש סיקלתי אבנים,
פרשנו יריעה,  פשטנו הבגדים
וממש כאדם וחווה הייתה התחושה
באותו קצה עולם נטול כל בושה.
הייתה מגישה לי מן הפירות
ועיניי רק בשדיה מתמקדות,
כמו היו פירות העונה
אשר הוצעו לי במבצע.

שוב השתרעה על היריעה
ומילות פיתוי מלמלה,
עד שלידה השתרעתי עירום ועריה
והיא... עליי טיפסה.
הפעם, כך אמרה:  
"הכוס שלי יהיה הבנזונה
שיזיין לשרביטך את הצורה
עד שאביא עצמי לידי 'גמירה'."
וככה, איך שהיא דוברת,
את כתפיי לקרקע נועצת,
עם ידיה את שרביטי מכוונת
ובשפתותיי פותה מתלטפת.
טיפות חמות ניגרות על גופי
ומעבירות בי רטט על-חושי,
אני ממש נלחם עם עצמי:
"אל תשפריץ!
הרשה לה להנהיג,
זה יביא אותה אל ה"פיק".

רק עוד מספר דקות חולפות
וקצב גניחותיה מכתיב הבאות;
כל מטעני תאוותה לפתע מתפוצצים,
גופה מפגין פרכוסים...
הגניחות מתחלפות לאנחות חלושות
עד שמשתתקת ועיניה עצומות.

לא, אין צורך לשקוע בהנחות מוטעות;
'הכוסית' עדיין לא בגיל בית אבות...
היא כבר תתאושש ותצווה:
" עכשיו תפוס פיקוד, זין החדר!"
ומעל גופה החלקלק מזיעה מלוחה
אני מרחף עם גופי בשכיבת סמיכה,
גוף מגוף במרחק מה
ורק החרב חודרת אל נדנה.
מתהפך בקרבה,
והיא שוב ניעורה...
בצבת שרירי פותה
היא סוחטת ממני את הטיפה האחרונה




13/06/04 ©







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לפעמיים בלילה
כשאני מתאבד
מחדש, בחושך

אני מקווה
שתנשקי את גופתי
כשתחזרי
אלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/6/04 16:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה