ישי התועל / מוארות ומחשיכות |
לכתוב,
לכתוב...
לכתוב ולהוציא את הכל להגיד לכולם,
למי שלא מבין אותי, אותה, ואת מי ש...
ואין פה
ואין איש פה,
ואין אף אחד פה מסביב,
רק האוויר והחומות שכאן ממול, כאן ממולי,
מוארות ומחשיכות,
את כל הרגשות,
ומאירות בי געגוע,
לכל מה שמאחור
וכבר אי אפשר לזכור,
איך היא נראית,
איך היא הכל,
וזה עניין של שבועות, רק שבועות,
עד לפעם הבאה,
שרק אפגוש אותה
אך היא לא אותי...
והנה מישהוא בא ונגמרת ההשראה,
ופה מותר לי לכתוב חרא,
אחרי שורה כזאת...
וברקע חדשות,
כן, איזו מדינה כזאת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|